ילד קטן מסתכל מחלון
רואה ים גדול וכחול
איזה כיף לקפוץ בגלים
לשחות ולרוץ על החול
איזה בית גדול ויפה
מושקע עד הפרט האחרון
אבא ואמא אחיי ואחיותיי
שני חתולות (וגם חילזון)
שמש וים דשא ופארק
בלי סוף חברות חברים
הכול פה נראה לי מושלם ביותר
אז למה כולם בוכים?
אבא ואמא דברו גם איתי
הסבירו שמגיע היום
חיילים (שלנו?) יבואו לפה
והדמעות מתחילות לזרום
אני לא מבין - אמרתי להם
הצבא הם כולם צדיקים
לשמור עלינו תפקיד שלהם
ולהעיף רק את המחבלים
אבל מה שאמרו לי הגיע בסוף
לא עזרה כל הפגנה
הוציאו זקנים עם ילדים
קולם זועקים בתפילה
ילד גדול מסתכל מחלון
רואה ההרים מסביב
מתחיל לאהוב המקום החדש
הנוף פה פשוט מרהיב
מתחיל לשכוח הסיוט הנורא
כל יום טוב יותר ויותר
בית ספר חדש, אויר טוב וצח
גם חברה וחבר
אבל יום אחד - לא יכול להיות
מגיעה בשורה המרה
מתחילות לחזור התמונות הקשות
וזוכר כל מה שקרה
אבינו בשמים מבקשים רחמים
מנהיגינו להבין חייבים
שמוותרים למחבלים ולא מאמינים
מגיעים רק לעוד איומים
עם ישראל בארץ ישראל
אמונה אינסופית וגדולה
פוליטיקה, פחד, מחשבות ריקות
יעלמו כלא היה
יום אחד ילד ישב בחלון
יסתכל מסביב בשמחה
ידע שלעולם לא יקרה שוב
כי כבר תגיע הגאולה