אלי הורביץ
אלי הורביץהוצאת שוקן

איך הגיעה חברת תרופות פתח-תקוואית להיות החברה השביעית בגודלה בנאסד"ק? התשובה טמונה במנהלה לשעבר של החברה המדוברת, מנכ"ל "טבע" אלי הורביץ - כלכלן מוכשר במיוחד.

בספר חדש מבית 'שוקן', מגולל פרופסור יוסי גולדשטיין, הסטוריון שכבר פרסם ביוגרפיות על אישים שונים, את קורות חייו המרתקים של הורביץ.

הסטוריית המשפחה מתחילה אי שם בעבר, בגביר היהודי שברח מספרד בתחילת הרדיפות וקנה את העיירה הורוביצ'ה. מאז, כל צאצאיו – כולל השל"ה, נושאים את שם העיירה באיותים ובמבטאים שונים.

משם ממשיך הסיפור ומגיע עד להוריו הציוניים של אלי, שעלו ארצה למרות הקשיים, החלו דרכם כמשפחה שומרת מצוות, אך עם העליה ברמת החיים התרופף הקשר לדת.

אלי עצמו, גדל בתל אביב ובמלחמת השחרור כבר שירת כחייל, לאחר שזייף את גילו כדי שיותר לו להתגייס.

לאחר מכן עלה עם חבריו להקים נקודה חדשה למרגלות הגבול עם הסורים – קיבוץ "תל קציר". אך לאחר נישואיו התברר שהקיבוצניק בעצם מעדיף אינדבדואליות וקפיטליזם על פני הסוציאליזם ששרר בקיבוצים דאז.

הוא החל ללמוד כלכלה וכדי לפרנס שטף כלים במעבדה של חמיו - במפעל התרופות "אסיא".

במפעל התגלו אט אט כישוריו העסקיים של אלי הורביץ, ומגיל 27 כבר הוביל את החברה הקטנה לעסקאות גדולות פי כמה ממה שידעה עד אז. למרות זאת, שנים רבות עברו בטרם זכה למשרה רשמית של ממש.

בספר מתוארות עסקאות שונות, שירתקו אנשי עסקים וכלכלנים בשל הסיכונים והתעוזה, יחד עם החישובים המורכבים שקדמו לעסקאות: החל מעיסקה למכירת תרופות לטורקים תמורת אגוז טורקי בטונות (הכסף הטורקי לא היה שווה הרבה), וכלה בפתיחת בתי מרקחת ניידים בתוך ואנים ברחבי ניגריה. בכל העסקאות היתה ניכרת היצירתיות, היוזמה, והחשיבה קדימה של אלי הורביץ.

לאלו שאינם חובבי כלכלה ולאלו שהמספרים מסובבים להם את הראש מהסיבה הלא נכונה, גם יש מה ללמוד מהספר:

הספר כתוב בצורה מרתקת וקולחת, והוא מתאר אדם פשוט, חרוץ, אכפתי לעובדיו ובעל חזון, שהביא את כלכלת כל המדינה כמה צעדים קדימה. את ההסבר הכי טוב להצלחתו בניהול רב שנים של האימפריה הכלכלית "טבע", ניתן ללמוד מדברים שאמר הורביץ עצמו בראיון "העובדים עושים את המלאכה, ולהם מגיע הקרדיט. אחרי הצבת המטרה כל מה שנותר למנהל הטוב לעשות הוא לפקח על עובדיו ולתעל אותם ליעד המרכזי".

פרופ' גולדשטיין מעיד על עצמו כי חשש לכתוב ביוגרפיה על אדם כה מוצלח: "כל שנותר הוא לכתוב עליו שיר הלל". לאורך הספר הוא פורש את האירועים ההיסטוריים במקביל להתפתחותה של "טבע", מה שמעצים את הפלא ומגדיל את ייחודיותה של התופעה הנקראת אלי הורביץ.

ובכל זאת, לשם כתיבת הספר נעזר הכותב בעיקר בבני המשפחה ובראיון שנערך עם האיש לפני מותו. אין ספק כי מוצגת כאן דמות מרשימה, אך כזו שבחרו לשפוך אור בעיקר על פלאיה ופחות על הצדדים הפחות חיוביים שלה, כמו למשל הדרך הצנועה שבו מוצגת "השתלטות עויינת" על אחת החברות שקנה הורביץ, או יחסו לעובדים ששבתו.