בימים אלה עמלים אנשי הקרן לאדמות ישראל לסיכול מכירתן של אדמות שהיו בבעלות יהודית לידי חברה ערבית במזרח ירושלים.
מדובר בדונמים רבים בגבעת שאול המקראית, כיום בית חנינא, שאותן רכש ד"ר נחום הניג בשנת 1937 והעניק כמתנה לאוניברסיטה העברית בשנת 67'.
לפני שנים אחדות מכרה האוניברסיטה את האדמות לחברה ערבית תמורת סכום זניח, וזאת על אף שבעת העברת האדמות לידיה קבע ד"ר הניג כי הן ניתנות לאוניברסיטה לשימושה ולקידום מטרותיה. מאחורי המאמצים לסיכול המהלך עומדת כאמור הקרן לאדמות ישראל. יו"ר הקרן, אריה קינג, סיפר ביומן ערוץ 7 על הפרשה שנפרסת על פני כמעט מאה שנה.
כאמור, בשנת 37' רכש ד"ר נחום הניג מאות דונמים בסביבת ירושלים של אותם ימים ממניעים אידיאולוגיים. מתוך הערכה והוקרה לאוניברסיטה העברית החליט להעניק לה כשישים דונם בשנת 67', וזאת לאחר שדאג לרישומן של הקרקעות בטאבו הישראלי מיד לאחר שחרור האזור במלחמת ששת הימים.
בנוסח הטאבו, מספר קינג, נרשם כי משום שהשטח ניתן כתרומה לא שולמו עליו מיסים, וכן את העובדה שהשטח ניתן לשימושה של האוניברסיטה ומטרותיה.
"בשנת 2004 אירעה תפנית שלילית כאשר האוניברסיטה העברית מוכרת את האדמות לחברת 'מג'לס אל עיסקאן' שבעברית זה 'חברת השיכון', חברה שבונה במזרח ירושלים וקשורה לקרנות סעודיות ואחרות שממנות את פעילותה", מספר קינג ומוסיף כי הקרן ניסתה לבלום את מהלך המכירה אך לא הצליחה. עוד הוא מציין כי לד"ר הניג היו שותפים באדמות ואלה ביקשו מהאוניברסיטה לרכוש ממנה את האדמות שהיו בבעלותם, אולם האוניברסיטה הבהירה כי תהיה מוכנה למכור את כל אדמות הניג כיחידה אחת ולא לקיטועין.
היקף העסקה שביצעה האוניברסיטה הוא מיליון ומאה אלף דולר תמורת שטח של שישים דונם, "נזיד עדשים" בלשונו של קינג המדגיש כי מדובר בשטח שניתן לבנות עליו מאות יחידות דיור, "אין יהודי בעולם שלא היה קונה שטח כזה במחיר כזה".
לפני מעט יותר משנה התקיים דיון בביהמ"ש ובו קבע השופט שמעוני כי קיימות ספקות בדבר תוקפו של החוזה משום הדרישה שהשטח ישמש לטובת האוניברסיטה ומטרותיה, ומתוך הערכה שהסכום בו נרכש השטח אינו תואם את מטרותיה של האוניברסיטה. קינג מצידו תוהה כיצר אישר הדירקטוריון עסקה שכזו וכיצד לא התריעו מומחי הכלכלה של האוניברסיטה מביצוע המהלך.
לפני חודשים אחדים, בסוף שנת 2011 ביקשה האוניברסיטה מעיריית ירושלים רישום שיעיד על כך שאין חובות מס על השטח המדובר, אולם העירייה סירבה כיוון שהאוניברסיטה התקשתה למפות את השטח ולקבוע היכן הם הדונמים המדוברים של ד"ר הניג. השופטת נאווה בן אור דחתה את דרישת האוניברסיטה לאשר שאין חובות כל עוד לא בוצע הליך היטל השבחה שצריך היה להתבצע כבר ב-67', ומבחינתה ההליכים שבוצעו בשטח נעשו שלא כדין.
קינג מציין שאמנם כיום השטח מיושב, אולם בשנת 67' ואף בשנת 80 היו בשטח כולו שמונה בתים בלבד וניתן היה להקים קמפוס או מגורים לסטודנטים, במידה ואכן הייתה מבקשת האוניברסיטה לעמוד בתנאים שהציב לה ד"ר הניג לקבלת התרומה.
כעת פועל קינג והקרן בראשותו לאיתור יורשיו של הניג, על מנת שאלה יוכלו לתבוע מהאוניברסיטה עמידה בדרישותיו של אבי המשפחה. "אני בטוח שד"ר הניג מתהפך בקברו כשהוא רואה שהאוניברסיטה מוכרת לערבים את האדמות שקנה". כמו כן פועל לאיתורו של עורך דין שיפעל לבחינת סוגיית המיסוי וסוגיית המכירה עצמה שביצעה האוניברסיטה מול החברה הערבית, וזאת מתוך תחושת שליחות ציונית כהגדרתו.