שופטי ביהמ"ש המחוזי בחיפה, סגן הנשיאה יוסף אלרון והשופטים משה גלעד ואברהם אליקים, הרשיעו את עדנאן סבאענה, בן 52 משפרעם, ברצח בני הדודים פארס מוחסן וסאלם מוחסן תושבי הכפר אעבלין.
בכתב האישום נטען, כי בחודש אוקטובר 2010 נפגשו סבאענה ואדם נוסף עם פארס ואחיו, ח'יר, באדמתו של סבאענה באעבלין, על רקע דרישת פארס מסבאענה שיחזיר לו כסף שהיה חייב לו. בין סבאענה לבין פארס התפתח ויכוח שבמהלכו,לקח פארס את מפתח הרכב של סבאענה מהמתנע של רכבו ואמר לסבאענה כי רק לאחר קבלת כספו ישיב לו את המפתחות. בתגובה, איים עליו סבאענה ואמר לו כי 'מעשיו יעלו לו ביוקר'.
בהמשך עזבו פארס ואחיו את המקום עם מפתח רכבו של סבאענה. כתוצאה מכך, נאלץ סבאענה לשבור את המתנע, בניסיונו להתניע את רכבו ולגרור אותו למנעולן על מנת לתקן את הנזק שנגרם לו. על רקע העימות החליט סבאענה להמית את פארס, והצטייד לשם כך באקדח בקוטר 9 מ"מ.
מאוחר יותר באותו חודש הגיע סבאענה לאעבלין ברכבו כשהוא מצויד באקדח, זאת לאחר שהסיר את לוחיות הרישוי של הרכב והמדבקות שהיו על דפנותיו ועליהם פרטים מזהים אודות עסקו ואודותיו. הוא התמקם סמוך לצומת הנמצא באעבלין, במסלול נסיעת בני הדודים לעבודתם בסטופ מרקט ביגור, כשהוא מצויד באקדח. בשעה 06:28 לערך, עת התקרב הרכב בו נסעו בני הדודים לצומת חסם סבאענה את דרכם באמצעות רכבו, ירד מן הרכב, ניגש לעבר פארס שישב במושב ליד הנהג, וירה בו מטווח קצר מספר קליעים, ובהמשך, ירה בסאלם שנהג ברכב. הפגיעות כתוצאה מהירי גרמו למותם של בני הדודים.
סבאענה הודה בקיומו של הסכסוך בינו לבין פארס אולם הכחיש הגעתו לאעבלין ב- 28/10/10, לטענתו לא הצטייד באקדח ולא הייתה לו כל החלטה להמית את פארס, בהתאם לכך אף לא את סאלם.
השופט אלרון שכתב את הכרעת הדין קבע כי מן הראיות הנסיבתיות שהובאו בפני ביהמ"ש עולה המסקנה ההגיונית היחידה, והיא שסבאענה הוא שירה במנוחים וגרם למותם, וכי מאופי פעולתו עולה כי החליט להמיתם.
השופט הוסיף, כי הריגת בני הדודים באמצעות נשק חם בו הצטייד מראש, במספר רב של יריות (בפארס פגעו 10 קליעים ובסאלם- 7) מטווח קרוב למדי מלמדת על כוונתו להמיתם. כך גם לעניין מקום הפגיעות בגופם - בפארס פגעו 4 קליעים בראשו, בחזהו ובצווארו ובסאלם פגעו 2 קליעים בבטנו.
עוד צויין בפסק הדין, כי הכנת הרכב על ידי שינוי חזותו, תוך הורדת לוחית הרישוי, הורדת המדבקות, הגעתו של סבאענה מצויד באקדח, וייתכן שגם במסכת פנים אל מקום הרצח בשעת בוקר מוקדמת, לפני הגעת בני הדודים (תוך שהכיר את סדר יומו של פארס והמועד בו נהג לעבור במקום), התמקמותו בזירה וחסימתו את הנתיב ממנו היו אמורים להגיע- עובדות אלה מצביעות בבירור על הכנה ותכנון ברורים של מעשה הרצח.
אולם, בין העדויות עליהן הסתמך ביהמ"ש היתה עדות מדובב שהוכנס לתאו של סבאענה ואשר בעדותו סיפר כי במהלך שהותו בתא, התוודה בפניו סבאענה בבצוע המעשה. השופט אלרון הבהיר כי יש לתת את הדעת לכך, שרק חלקן של השיחות בין הנאשם לבין המדובב תועדו גם בהקלטה, ואילו לגבי שאר השיחות- כל שהונח בפני ביהמ"ש היו אמרות המדובב, בחקירותיו היומיות בעת הפעלתו.
לאור האמור קבע השופט אלרון כי יש להפריד את עדותו של המדובב לרכיביה לצורך הענקת המשקל הראוי לחלקי עדותו השונים, וקבע כי לשם הזהירות, יש להעניק משקל משמעותי אך לחלקים בעדות המדובב, המגובים גם בתיעוד קולי.
על כן, התקבלה אמירה מפלילה של הנאשם למדובב, המגובה בתיעוד קולי, ממנה נלמד כי הנאשם ידע את זהויות הנרצחים עוד טרם פורסמו בכלי התקשורת. אמרה זו התווספה למצבור הראיות המפלילות כנגד הנאשם.
השופט מתח ביקורת על ההקלטה החלקית וכתב, "אדגיש בהקשר זה, כי לאור הטכנולוגיה המפותחת כיום, אין כל סיבה כי הקלטות המבוצעות על ידי המשטרה יהיו חלקיות. קיימים כיום אמצעים רבים על מנת לקבל הקלטות מלאות ובאיכות טובה. יש להצטער על כך, כי עקב אילוצים טכניים, שאינם מקובלים עליי, נאלצים בתי המשפט לא אחת להתמודד עם טענות המאשימה מזה בדבר התוודות ו/או אמירות אלה ואחרות שיש בהן כדי הפללה עצמית, וטענות ההגנה מזה, בדבר היותה של גרסה זו עורבא פרח משאין לה אחיזה בתיעוד קולי ברור וחד משמעי".
"הגיע הזמן כי משטרת ישראל והממונים על רשויות החקירה ימצאו את הפתרונות הטכנולוגיים המתבקשים על מנת שפעולות חקירתיות שכאלה, המתבצעות בתאי המעצר, יבטאו בצורה ברורה ושאינה מותירה ספק באשר לדו שיח המתקיים בין מדובב לבין נאשם", הוסיף השופט.