יו,ר חטיבת מנהיגות יהודית קורא לציבור מתיישבי יו"ש להתנתק, כלשונו, ממועצת יש"ע, וזאת בשל תחושתו ולפיה תסריטי גוש קטיף וכפר מימון חוזרים על עצמם.
את קריאתו למתיישבים הוא פורס במאמר חריף שיפורסם בעיתון 'בשבע' הקרוב. "התחלתי לחוש שהעסק אבוד – מגרון, האולפנה, זה כבר לא משנה מה בדיוק יתחולל לבסוף במציאות – כמו בגוש קטיף, המאבק בשטח הוא רק ב'כאילו'. ההתנהלות מול היישובים נמצאת בציר אחר לגמרי, שם העיקרון כבר נקבע, או ליתר דיוק – נשמר, ועכשיו זו כבר רק שאלה של מחיר. כאז כן עתה, המערכה מתנהלת מעל לראשי, במקום אחר לגמרי, הבעיה היא "שאנחנו לא שם" במרחב ההוא. ואנחנו לא שם, שוב בגלל אותו ראש של גוש קטיף. אם יהיה חלילה חורבן של מגרון והאולפנה, זה לא ישים אותנו שם, כי יש מי שמוודא שלא נגיע ל'שם'", כותב פייגלין ומוסיף: "בגוש קטיף היה לכל אחד מאיתנו תפקיד במשחק. חשבנו שאנו הולכים לכפר מימון כדי להיאבק, אבל באמת היינו שחקנים בכאילו מאבק. העניינים נסגרו במקום אחר. התפקיד שלנו היה לשחק קצת עם הצבא. התפקיד של הצבא היה להיות רגישים ונחושים. אחר כך בכינו. התפקיד של מועצת יש"ע הוא לדאוג שאף פעם לא נגיע ל'שם' הזה – כלומר למרחב שבו יש מי שמנצח ויש מי שמפסיד. כל ממסד המתנחלים, שתלוי בתקציבי הממשלה, ויותר מכך – תלוי בה מנטאלית, תלוי ועומד בזכות יכולתו לספק בדיוק את הסחורה הזו: לדאוג שתמיד יענה לי השר "אנחנו עוד לא שם". שלא תהיה אווירה ציבורית של מסירות נפש. ששוב ניסחב משם כשקי תפוחי אדמה בלתי מזיקים ועולם כמנהגו ינהג.
לקראת סוף דבריו כותב פייגלין במפורש: "התנתקו ממועצת יש"ע. בנו ערוצים עוקפי זמביש. רוצים תקציב ליישוב? פנו ישירות לשר הרלוונטי. הפסיקו לשלם מיסי אמנה. אל תצביעו למועמד מקומי שלא מתחייב להפסיק לממן את הגוף הזה. הבינו שמה שאיפשר את הגירוש אז, מאפשר אותו גם עכשיו"