לכידתם של אלפי מחבלים ומבוקשים בידי כוחות צה\"ל הציבה בפני צה\"ל את הצורך לחקור אותם ולהעמידם לדין. בתכנית \"בוקר ב-7\" אמר אתמול עו\"ד יורם שפטל כי המחבלים שנתפשו צריכים לעמוד בפני בתי דין צבאיים הפועלים במקומות שונים ביו\"ש.
בתי דין אלו שייכים למסגרת ממשל צבאי שנועד להשליט סדר במקומות המועדים להתקפות טרור. ההליכים המשפטיים בבתי הדין הצבאיים מתנהלים במהירות וביעילות, ולכן יש בהם כדי לתת מענה מהיר יותר מזה של המערכת האזרחית. שפטל אמר כי מאחר שמדובר על הליך משפטי לכל דבר, הכרוך בהכנת תיקי תביעה ובהשגת ראיות מסודרים, יש להמשיך ולהחזיק את המחבלים בתנאי מעצר עד תום ההליכים, כפי שנעשה בתקופת האינתיפדה של שנת 88, אז הוחזקו המחבלים בקציעות. הוא העריך שההליך המשפטי יארך לפחות 4 חודשים.
שפטל התייחס למעורבות ההולכת וגוברת של ערביי ישראל בפיגועים, ואמר כי בחלק מהמקומות שבהם חיים ערביי ישראל יש צורך להחזיר את הממשל הצבאי. הממשל הצבאי הוטל בשנת 49\', אחרי מלחמת השחרור, במגמה ליצור יציבות בטחונית באזורים שבהם הייתה אוכלוסיה ערבית שהוחזקה כעוינת למדינת ישראל. מאז תחילתה של מלחמת אוסלו, אמר שפטל, חלקים שלמים של החברה הערבית במדינה ישראל מזדהים לחלוטין עם האויב הערבי, והם הפכו למעשה חלק ממנו. בחלק מפיגועי ההתאבדות שפוענחו התברר כי המחבלים הגיעו למקום הפיגוע בסיועם של ערבים מישראל.
כרגע, מציין שפטל, לשב\"כ ולמשטרה אין סמכות חוקית לפקח על תנועתם של המחבלים הגרים באום אל פחם והשייכים לתנועה האיסלמית. שוטר אינו יכול למנוע משייח ראאד לעבור ממסגד למסגד במשולש, או למנוע ממנו להגיע ליפו להסית ולהתפרע וליצור קאדר של מחבלים, אמר שפטל, אבל אם המקום יהיה נתון לשליטתו של ממשל צבאי יזדקקו \"השייח ראאד וחברי כנופייתו\", כלשונו, לרישיון כדי לצאת מאום אל פחם, וכך תזכה ישראל בשליטה יעילה באויביה, וביכולת לצמצם את מרחב אפשרויות
החבלה של הכנופיות, אמר שפטל.
שפטל הוסיף כי מהלך זה של הכרזת אזור מסוים כנתון תחת שלטון של ממשל צבאי, אין בו פגיעה בכבוד האדם וחירותו, אך יחד עם זאת הוא ידרוש הליך חקיקתי בכנסת. יתירה מכך, אמר שפטל: מאחר שבג”צ הגביל את עצמו ואמר כי אין לו סמכות לפסול חוק שנושא את הכותרת חוק יסוד, הרי שיש צורך להגדיר את החוק כ\"חוק יסוד הממשל הצבאי\", והכוונה היא להוראת שעה למשך שנתיים או שלוש. שפטל אמר כי בתקופה שבה הטרור משתולל, ונקודת תורפה ידועה לכולם היא אזור קו התפר, שבו מסיעים ערבים את המחבלים לפיגועים, מוכרחים להגביל את חופש התנועה, שהרי מוכח כי נשקפת לנו ממנו סכנה.
בתי דין אלו שייכים למסגרת ממשל צבאי שנועד להשליט סדר במקומות המועדים להתקפות טרור. ההליכים המשפטיים בבתי הדין הצבאיים מתנהלים במהירות וביעילות, ולכן יש בהם כדי לתת מענה מהיר יותר מזה של המערכת האזרחית. שפטל אמר כי מאחר שמדובר על הליך משפטי לכל דבר, הכרוך בהכנת תיקי תביעה ובהשגת ראיות מסודרים, יש להמשיך ולהחזיק את המחבלים בתנאי מעצר עד תום ההליכים, כפי שנעשה בתקופת האינתיפדה של שנת 88, אז הוחזקו המחבלים בקציעות. הוא העריך שההליך המשפטי יארך לפחות 4 חודשים.
שפטל התייחס למעורבות ההולכת וגוברת של ערביי ישראל בפיגועים, ואמר כי בחלק מהמקומות שבהם חיים ערביי ישראל יש צורך להחזיר את הממשל הצבאי. הממשל הצבאי הוטל בשנת 49\', אחרי מלחמת השחרור, במגמה ליצור יציבות בטחונית באזורים שבהם הייתה אוכלוסיה ערבית שהוחזקה כעוינת למדינת ישראל. מאז תחילתה של מלחמת אוסלו, אמר שפטל, חלקים שלמים של החברה הערבית במדינה ישראל מזדהים לחלוטין עם האויב הערבי, והם הפכו למעשה חלק ממנו. בחלק מפיגועי ההתאבדות שפוענחו התברר כי המחבלים הגיעו למקום הפיגוע בסיועם של ערבים מישראל.
כרגע, מציין שפטל, לשב\"כ ולמשטרה אין סמכות חוקית לפקח על תנועתם של המחבלים הגרים באום אל פחם והשייכים לתנועה האיסלמית. שוטר אינו יכול למנוע משייח ראאד לעבור ממסגד למסגד במשולש, או למנוע ממנו להגיע ליפו להסית ולהתפרע וליצור קאדר של מחבלים, אמר שפטל, אבל אם המקום יהיה נתון לשליטתו של ממשל צבאי יזדקקו \"השייח ראאד וחברי כנופייתו\", כלשונו, לרישיון כדי לצאת מאום אל פחם, וכך תזכה ישראל בשליטה יעילה באויביה, וביכולת לצמצם את מרחב אפשרויות
החבלה של הכנופיות, אמר שפטל.
שפטל הוסיף כי מהלך זה של הכרזת אזור מסוים כנתון תחת שלטון של ממשל צבאי, אין בו פגיעה בכבוד האדם וחירותו, אך יחד עם זאת הוא ידרוש הליך חקיקתי בכנסת. יתירה מכך, אמר שפטל: מאחר שבג”צ הגביל את עצמו ואמר כי אין לו סמכות לפסול חוק שנושא את הכותרת חוק יסוד, הרי שיש צורך להגדיר את החוק כ\"חוק יסוד הממשל הצבאי\", והכוונה היא להוראת שעה למשך שנתיים או שלוש. שפטל אמר כי בתקופה שבה הטרור משתולל, ונקודת תורפה ידועה לכולם היא אזור קו התפר, שבו מסיעים ערבים את המחבלים לפיגועים, מוכרחים להגביל את חופש התנועה, שהרי מוכח כי נשקפת לנו ממנו סכנה.