\"צריך להציל את הפלשתינים מעצמם\", זוהי כותרת המאמר של מו\"ל העיתון Weekly Standart טרי איסטלנד. הפלשתינים, כך נכתב במאמר, זקוקים להצלה, אך לא מידי ישראל אלא מעצמם. בהמשך הכתבה נכתב כי הפלשתינים משתמשים באמצעים לא מוסריים כדי להגיע למטרתם למדינה פלשתינית עצמאית. הם מנסים להבריח את ישראל משטחי יש\"ע באמצעות רצח גברים נשים וילדים חפים מפשע, המבוצע בידי מתאבדים. כיצד הם חושבים, שואלת הכתבה, שעל ידי ביצוע ועידוד תועבה שכזו, אפשר להגיע בכלל למעמד של מדינה?
בכתבה מצוין כי בניגוד לדעה הרווחת שרק פלשתינים מעטים מסכימים עם פיגועי ההתאבדות, סקר שנערך על ידי הפלשתינים עצמם מעלה כי יותר מ 60% מהאוכלוסייה הפלשתינית תומכים בפיגועי ההתאבדות. גם המוסכם כי המתאבדים הם מוסלמים קיצוניים או יחידים מיואשים אין לה על מה לסמוך. אולי, מציינת הכתבה, בתחילת האינתיפדה בשנת 93\' זה היה מעשה ייחודי של מוסלמים רדיקליים, בעיקר מהחמאס, אבל בחודשים האחרונים מתאבדים מחבלים השייכים ל\"ארגון קדושי אל אקצה\", השייך לפתח\', שהוא ארגונו של ערפאת, וכמו כן מתאבדות נשים אקדמאיות, והתאבד גם בנו של איש עסקים ידוע, וכן פלשתיני מבוגר ובעל משפחה. כולם נכונים לחגור על גוום את חגורת הנפץ ולצאת להתאבד ולרצוח חפים מפשע.
יוצא מכך, כך בכתבה, הוא שפיגוע התאבדות אינו מעשה ספונטני של יחיד אלא מעשה של בחירה מכוונת, השואבת עידוד מסביבתו של המתאבד, כולל ממשפחתו, המקבלת לאחר מעשה תשלום מכובד מעירק. הרחוב הפלשתיני מקבל את פיגוע ההתאבדות בשמחה פומבית ובחגיגות.
המאמר ממשיך ואומר כי נכונותם ומחויבותם של הפלשתינים לבצע פיגועי התאבדות היא כה גבוהה עד שאחד מבכירי החמאס ציין בראיון \"מעורר חלחלה\", כלשון הכתבה, שפורסם בניו יורק טיימס לאחרונה, כי לרשותו מאגר מתאבדים גדול. החמאס מנמק את פיגועי ההתאבדות ומצדיקם בכך שהם לדעתו הדרך האפקטיבית ביותר לגרום לישראל לצאת מיש\"ע, ולאפשר הקמתה של מדינה פלשתינית.
השאלה, נכתב במאמר, היא אם הפלשתינים מודעים לכך שגם אם נניח שמטרתם תושג, וישראל אכן תצא מיש\"ע, הם יצטרכו להתמודד עם התוצאה. תוצאת שנים של פיצוצי התאבדות. פיגועי ההתאבדות יצרו, מציין המאמר, תופעה תרבותית עמוקה אצל הפלשתינים, שגרמה בין השאר לזילות בערך חיי אדם והשמירה עליהם, באובדן היחס לאדם בכלל וחוסר יכולת להתפשר. כל אלו מעלים את הספק בדבר יכולתם של אנשים אלו להקים מדינה נורמלית ודמוקרטית, כפי שטוענים מנהיגי הפלשתינים. ספק אם הם יכולים לגייס את היכולת לנהל יחסי אנוש מתונים ורגועים בינם לבין עצמם וכלפי עצמם כדי להתחיל לנהל שלטון ומדינה.
הפלשתינים בטוחים כי מרגע שישיגו את מטרתם הקמת מדינה הם יוכלו להתנתק מהאמצעים שתרמו להקמתה, אך הם אינם מבינים את טיבו של האופי האנושי. הם אינם לוקחים בחשבון את האופן שבו השפיעה \"תרבות המוות\" של הרצח וההתאבדות על עיצוב החברה הפלשתינית, חברה ששקעה בליבה וברוחה בתרבות זו. הם אינם יודעי עד כמה עיצוב זה כמעט בלתי אפשרי לשינוי. לכך התכוון הנשיא בוש, מצוין בכתבה, כשקרא לפלשתינים בנאומו לחדול מפיגועי ההתאבדות כי בהם מאבדים הפלשתינים במו ידיהם את תקוותם למדינה.
בסיום הכתבה נכתב כי הפלשתינים זקוקים לכך שיצילו אותם, מעצמם, אך זה יוכל להתרחש רק כאשר הם עצמם יחדלו להתאוות לרצח אחרים על ידי רצח עצמם.
בכתבה מצוין כי בניגוד לדעה הרווחת שרק פלשתינים מעטים מסכימים עם פיגועי ההתאבדות, סקר שנערך על ידי הפלשתינים עצמם מעלה כי יותר מ 60% מהאוכלוסייה הפלשתינית תומכים בפיגועי ההתאבדות. גם המוסכם כי המתאבדים הם מוסלמים קיצוניים או יחידים מיואשים אין לה על מה לסמוך. אולי, מציינת הכתבה, בתחילת האינתיפדה בשנת 93\' זה היה מעשה ייחודי של מוסלמים רדיקליים, בעיקר מהחמאס, אבל בחודשים האחרונים מתאבדים מחבלים השייכים ל\"ארגון קדושי אל אקצה\", השייך לפתח\', שהוא ארגונו של ערפאת, וכמו כן מתאבדות נשים אקדמאיות, והתאבד גם בנו של איש עסקים ידוע, וכן פלשתיני מבוגר ובעל משפחה. כולם נכונים לחגור על גוום את חגורת הנפץ ולצאת להתאבד ולרצוח חפים מפשע.
יוצא מכך, כך בכתבה, הוא שפיגוע התאבדות אינו מעשה ספונטני של יחיד אלא מעשה של בחירה מכוונת, השואבת עידוד מסביבתו של המתאבד, כולל ממשפחתו, המקבלת לאחר מעשה תשלום מכובד מעירק. הרחוב הפלשתיני מקבל את פיגוע ההתאבדות בשמחה פומבית ובחגיגות.
המאמר ממשיך ואומר כי נכונותם ומחויבותם של הפלשתינים לבצע פיגועי התאבדות היא כה גבוהה עד שאחד מבכירי החמאס ציין בראיון \"מעורר חלחלה\", כלשון הכתבה, שפורסם בניו יורק טיימס לאחרונה, כי לרשותו מאגר מתאבדים גדול. החמאס מנמק את פיגועי ההתאבדות ומצדיקם בכך שהם לדעתו הדרך האפקטיבית ביותר לגרום לישראל לצאת מיש\"ע, ולאפשר הקמתה של מדינה פלשתינית.
השאלה, נכתב במאמר, היא אם הפלשתינים מודעים לכך שגם אם נניח שמטרתם תושג, וישראל אכן תצא מיש\"ע, הם יצטרכו להתמודד עם התוצאה. תוצאת שנים של פיצוצי התאבדות. פיגועי ההתאבדות יצרו, מציין המאמר, תופעה תרבותית עמוקה אצל הפלשתינים, שגרמה בין השאר לזילות בערך חיי אדם והשמירה עליהם, באובדן היחס לאדם בכלל וחוסר יכולת להתפשר. כל אלו מעלים את הספק בדבר יכולתם של אנשים אלו להקים מדינה נורמלית ודמוקרטית, כפי שטוענים מנהיגי הפלשתינים. ספק אם הם יכולים לגייס את היכולת לנהל יחסי אנוש מתונים ורגועים בינם לבין עצמם וכלפי עצמם כדי להתחיל לנהל שלטון ומדינה.
הפלשתינים בטוחים כי מרגע שישיגו את מטרתם הקמת מדינה הם יוכלו להתנתק מהאמצעים שתרמו להקמתה, אך הם אינם מבינים את טיבו של האופי האנושי. הם אינם לוקחים בחשבון את האופן שבו השפיעה \"תרבות המוות\" של הרצח וההתאבדות על עיצוב החברה הפלשתינית, חברה ששקעה בליבה וברוחה בתרבות זו. הם אינם יודעי עד כמה עיצוב זה כמעט בלתי אפשרי לשינוי. לכך התכוון הנשיא בוש, מצוין בכתבה, כשקרא לפלשתינים בנאומו לחדול מפיגועי ההתאבדות כי בהם מאבדים הפלשתינים במו ידיהם את תקוותם למדינה.
בסיום הכתבה נכתב כי הפלשתינים זקוקים לכך שיצילו אותם, מעצמם, אך זה יוכל להתרחש רק כאשר הם עצמם יחדלו להתאוות לרצח אחרים על ידי רצח עצמם.