שאלה: אנו נשואים כבר 5 שנים. אין לנו ילדים. מאז שהתחתנו (פחות או יותר) היו לנו הרבה מריבות וחיכוכים. בעלי אדם שמאוד אוהב ילדים ולאחר שחלפה שנה וחצי מהחתונה ואני עדיין לא נכנסתי להריון, בעלי פנה אלי וביקש שנלך לטיפול פוריות. כמובן, את האישה בודקים קודם ורק אח"כ הבדיקות עוברות לעסוק גם בגבר. אני אמרתי לבעלי שאני לא מוכנה, למה לי להביא ילדים לבית כל-כך מעורער שאין בו שלום בית ואווירה טובה? מספיק שאני סובלת, חבל שעוד מישהו יצטרף לסבל הזה.
כך המצב הלך ונמשך, בעלי מנסה לדבר איתי, לשכנע ללחוץ ואני לא מסכימה. כעת, לאחר כמעט ארבע שנים של ניסיונות שכנוע - התחילו האיומים. בעלי על סף פתיחת תיק גירושין. אני מעוניינת בנישואין האלו למרות כל המריבות. אציין שבסוף כל מריבה אנחנו משלימים ומקבלים על עצמנו יותר לא להמשיך יותר בהתנהגות שפגעה בבן הזוג, אבל זה מחזיק מעמד כמה ימים, עד הנפילה הבאה. יש תחושה כזו כאילו אנחנו כל הזמן רבים למרות שבאמת יש לנו גם ימים יפים ורגועים. אלו לא חיי הנישואין להם ציפיתי, ציפיתי ליותר אושר ושלמות, אבל זה מה יש. אני איכשהו מסתדרת עם המצב הזה, אבל לא מרגישה שזה זמן טוב להביא ילדים לעולם, נחכה שהמצב ישתפר. מקווה שזה יקרה מהר. אשמח לשמוע עצה מה לעשות עם איום הגירושין של בעלי.
תשובה: שואלת יקרה, חוסר היציבות והרוגע שאת חשה נשמעים היטב. זהו ניסיון לא קל של עקרות של כמה שנים אבל נראה שהניסיון הקשה יותר עבורך הוא דווקא שלום הבית. את מתארת מצב של עליות וירידות, יש יותר מדי ירידות (למרות שכל בני זוג רבים לעיתים וזה נורמלי) וציפייה ש"משהו יקרה" והעניינים יסתדרו. זה מזכיר לי את מילות השיר: "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום!" במקום לחכות שהעניינים יסתדרו מאליהם (והם לא יסתדרו לבד, אני מבטיחה לך..) אפשר לסדר אותם. אם את רואה שהאסטרטגיה של השיחות שלך עם בעלך לא מניבות את השלום המיוחל, כנראה שצריך עזרה מבחוץ. וזו לא בושה לקבל את העזרה. לא כולם בוגרי בי"ס לזוגיות, אנחנו לא מושלמים ולפעמים עושים טעויות והחכמה היא לדעת איך לקום ולהתעודד, ללמוד מהטעויות ולשפר.
לצערנו הרב, מהניסיון המקצועי, אנו רואים שזוגות רבים פונים לייעוץ רק אחרי שהאופציה של גירושין הועלתה בצורה מעשית, רק אז הזוג מתעורר "לקחת את עצמו בידיים" ולהציל את הזוגיות שלו. לא כדאי לחכות עד שמגיעים למצב כזה, מפני שבמצב כזה הבעיות והמטענים שנצברו כבר הרבה יותר כבדים וקשים. כמו ברפואה, גם כאן – גילוי מוקדם מאפשר ריפוי מהיר וטוב יותר. ייעוץ נישואין זה לא פינוק, זה צורך הכרחי, אלו השנים המרכזיות שלך בחיים! איך אפשר לוותר ולהסתפק במועט, ולרצות "שיכאב לי כמה שפחות", במקום לשאוף: "שיהיה לי כמה שיותר טוב"?! (אגב, גם אם מצבכם הכלכלי לא מאפשר השקעה כספית בייעוץ נישואין של מומחה, אפשר להשיג בזול ואפילו בחינם, סטאז'רים בתחום, וזה בוודאי עדיף על כלום).
לשאלתך, לגבי עניין טיפולי הפוריות, יש לי השערה שההתנגדות שלך לעניין לא נובעת רק מרצון "להגן על הדור הבא", שלא יסבול. אם תנסי להיות כנה עם עצמך ייתכן ותגלי שבעצם הסירוב שלך ללכת לטיפולי פוריות הוא סוג של כלי נשק שייחודי רק לך. הרי בעלך לא יכול לעשות את הבדיקות במקומך. הוא גם לא יכול לעשות את הבדיקות שלו מבלי שיבדקו אותך תחילה (מסיבות הלכתיות שונות). לכן, בסירוב שלך את בעצם "תוקעת" אותו. וזהו מעין מאבק כוח שלך מול בעלך. במאבק הכוח הזה ונסיבות צריך לטפל בייעוץ הזוגי.
בנוסף, אני מאמינה שכמו כל אישה, גם בך טמון רצון להיפקד, ללדת, להחזיק תינוק שהוא שלך, לשמוע ילד קטן קורא רק לך "אמא". לא נראה לי שהרצון לילדים הוא רק של בעלך, שציינת שהוא מאוד אוהב ילדים. יתכן שלמרות הרצון הטבעי בילדים, את אומרת לעצמך ואולי גם לחברותייך: "מה אני צריכה עסק כל היום עם מוצצים וטיטולים". לעיתים משפט כזה לא נובע מחוסר רצון לילדים אלא מחשש מהמקום הזה של להיות "אמא". יתכן שהחשש נובע מכך שחווית ילדות לא טובה במיוחד או מרצון שלך להיות מושלמת (פרפקציוניזם). את חוששת להיות אחראית לגמרי על גידולו והצלחתו של הילד שייוולד – הן מבחינה פיזית והן מבחינה רוחנית-חינוכית.
הרשי לי לחדש לך שאת לא אחראית לגמרי, יש גם את הקב"ה שהוא האחראי. הוא יעזור לך וישלח לך סייעתא דשמיא מיוחדת לגדל את הילד הזה בצורה הכי טובה שאפשר. בתנאי שאת תעשי את מקסימום ההשתדלות עם היכולת שלך, אבל הקב"ה לא מצפה שתעשי יותר ממה שאת יכולה. הקב"ה שנותן לך את ההריון ואת הילד הזה – נותן לך גם את הכוחות לגדל אותו והוא סומך עליך, ממש! אז תסמכי על עצמך, שאת יכולה להיות אמא, תלכו יחד ליועץ נישואין שיעזור לכם לפרק את ה"פלונטר" שסחבתם בחמש השנים האחרונות, אתם עוד צעירים ומחכים לכם עוד הרבה ימים ושנים מאושרים, אם רק תקחו עליהם את האחריות ויש לכם את הכוח לכך! אני מאמינה בכם והכי חשוב, הקב"ה שבזכותו התחתנתם, כי "מה' אישה לאיש", מאמין בכם. בהצלחה רבה.
שרית יורב - מנחת נישואין, מרכז י.נ.ר-יועצי נישואין רבניים sarityorav@gmail.com