ראש הממשלה יצחק שמיר הגיע לישיבת מרכז הרב מידי שנה בשנה ביום ירושלים. גם בשנת תשנ"ב, במלאת כ"ה שנה לשחרור העיר, הגיע שמיר לישיבה, אך הימים היו אחרים.
מדובר היה באותה התקופה בה הלך שמיר לועידת מדריד, ובנאומו רמז לכך, אולם למרות הכל הציב שמיר את העקרונות הברורים המנחים אותו.
"כ"ה שנים עברו ועדיין מתאנים לנו רבים שלא השלימו עם פריסת ריבונות ישראל על פני העיר כולה ועדיין אינם מוכנים להכיר בירושלים כבירתה של מדינת ישראל", אמר שמיר, "לנוכח הניכור הזה, אנו חוזרים ומדגישים בקול רם וקבל עם ועדה את שבועת האמונים לירושלים המאוחדת, שבועת הקשר הנצחי, בין עם ישראל ובין עיר הקודש שממנה לא נפרד: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".
"בימים אלה מתנהל משא ומתן להסדר עם שכנינו. אנו כמהים להסדר, לשלום אמיתי, הסדר שישים קץ לארבעים וחמש שנות מלחמה ועוינות, אך חייב להיות ברור לכל שיש נושאים שאינם פתוחים למשא ומתן, ביטחוננו איננו נושא להתדיינות ואנו נקבע אלו תנאים הכרחיים לביטחוננו ובאותה המידה ייאמר בפעם המי יודע כמה, כי ירושלים איננה נתונה למקח וממכר!. ירושלים היא מעל לכל משא ומתן. האדם איננו מתמקח על לבו ועם ישראל לא יתמקח על לב לבה של האומה", הוסיף שמיר.
את דבריו חתם שמיר בקריאה לאחדות האומה, "כשם שארץ ישראל איננה יכולה להתקיים אלא באחדות מליאה, משמע - מאוחדת עם בירתה הנצחית ירושלים וכשם שארץ ישראל איננה יכולה אלא להיות שלימה ומאוחדת כולה, גוף אחד ונשמה אחת, על כול חלקיה, חבליה, אזוריה, הרריה, עמקיה וגאיותיה. ביהודה, בשומרון, בעזה, בגליל, בשומרון, בנגב, ובעמק הירדן, כך עם ישראל איננו יכול להיות מפורד ומפורר לכוחות וזרמים לפלגות ולפרודות אלא הכורח הוא שיהיה כולו מאוחד ומלוכד צמוד ודבוק למהותו הרוחנית לאמונתו ולאהבתו העמוקה למעיינות מורשתו ולארץ ישראל כולה ולירושלים עיר הקודש בירת ישראל לנצח נצחים".