העיתונאים קלמן ליבסקינד ואראל סג"ל קוראים בטור משותף בעיתון מעריב לציונות הדתית להצטרף למאבק לגיוס החרדים, "את הדרישה לנשיאה שווה בנטל חייבים היו להוביל בגאון ובקול גדול מנהיגי הציונות הדתית".
"מה עם הערבים?". זו הייתה התגובה האינסטינקטיבית של כל מי שניסינו לשוחח עימו השבוע בציבור הדתי לאומי, שאנחנו חיים בתוכו, על גיוס החרדים. ואנחנו באים כאן לבקש "הניחו את הערבים בצד". לא, אין לנו כוונה לוותר להם. הם חייבים בגיוס לשירות לאומי או אזרחי אבל הם והחרדים אינם ניצבים על אותה מדרגה ואסור שתהא שום התניה בין גיוסם לגיוס החרדים, כותב ליבסקינד.
לדבריהם, "בעת הזו, עת הכרעה, על הציבור החרדי להכריע אם הוא חלק ממה שמתרחש כאן, אם לאו. וללאו הזה חייב להיות תג מחיר כבד".
השניים מדגישים כי "את הדרישה לנשיאה שווה בנטל חייבים היו להוביל בגאון ובקול גדול מנהיגי הציונות הדתית. מי שמוכיחים באורחות חייהם כי השילוב בין תורה לעבודה ובין ספרא לסיפא הוא אפשרי והוא לא רק כורח אלא זכות. חלק מתחייב ובלתי נפרד מהחיים פה. וכמה מצער לראות שגם כאן מגמגמת הציונות הדתית ומהססת".
"נכון, רבניה והפוליטיקאים המייצגים אותה תומכים בגיוס החרדים לצה"ל, אבל הם עושים את זה בשקט. בחשש. נזהרים שמא עימות בוטה מדי עם הציבור החרדי ייתפס כמלחמה נגד לימוד התורה. והעדינות המופרזת הזו חייבת לבוא אל קיצה. אין לה עוד מקום. כי שקט הוא רפש. הגיעה העת שהעולם הדתי לאומי יעמוד על רגליו בגאון ויחדל מהשפלת המבט חסרת הביטחון העצמי הזו מול החרדים", הוסיפו.
עוד כתבו, "הגיעה השעה להפסיק לגמגם. לומר בקול ברור כי לשאלה מי מאחינו קרוב אלינו יותר, החילוני הנושא איתנו בעול הגנת המדינה או החרדי השותף לנו בסוגיות של עול מלכות שמים, יש תשובה. לציבור החרדי יש תפקיד היסטורי ואחריות לאומית כבדה, בפרט בימים של שקיעה ערכית. וכשהוא יושב מן הצד, משקיף על האומה נאנקת תחת העול ואינו מוכן להושיט את ידו, הוא אח אבל לצערנו אח שבחר לרחוק".