העובדה שאסור לקטוף פרח מוגן ידועה היום לכל ישראלי, אך את המאבק על התודעה הזו יצרו עזריה אלון וחבריו לפני עשרות שנים.
בספר חדש מתאר אלון, חתן פרס ישראל, את 93 שנותיו, ובעיקר את שנותיו הפוריות כנדבך בהגנת הטבע של א"י.
אלון, ששמו המקורי הוא "זאריא" (שחר ברוסית) נולד ברוסיה להורים פעילים בתנועה הציונית שסבלו מכך רבות. לאחר שאביו נתפס והוגלה, עלה אלון עם אימו ואחיותיו הקטנות לארץ, כאן הצטרפו לבני המשפחה שהחזיקו משק בכפר יחזקאל שבעמק.
תיאוריו על החיים בשנות ה-30 וה-40 מרתקים, שכן זהו תיאור מיוחד שמתאר אותו המחבר בגוף ראשון כמי שחי כאן אז, ויודע מה התפתח מאז ועד היום. למשל, תיאור של טיול שעשו בכיתות הגבוהות של ביה"ס "הריאלי" בחיפה בו למד: "הטיול הגדול היה הטיול מחיפה לתל אביב, יצאנו ברכבת עד פתח נחל יקנעם... בחדרה ירדה השבת ... עד כאן היינו בארץ היישוב. מכאן החלה ארץ לא נושבת".
הוא מתאר את החיפושים אחר נתניה - כמה בתים בתוך הלא כלום, וסיום המסע לאחר חמישה ימים בכפר סבא ומשם בנסיעה לתל אביב.
מדהים לחשוב שאותו אדם שחווה מסע כזה בארץ השפלה השוממה, יכול היום באמצעות כביש 6 לעשות את אותה הדרך ולהשוות בין השניים.
אלון מספר על פעילויותיו במסגרת התנועה כשהדגש כל הזמן הוא על הטיולים בהם השתתף, בין השאר הטיול הראשון למדבר יהודה, שהתקיים בשנת 1942 ובו עלו חניכי "מחנות העולים" למצדה ובו דובר על ההתגייסות לפלמ"ח. בהמשך נעזרו חברי הפלמ"ח במדריך עזריה אלון על מנת להתמצא בשבילי המדבר ולהתמודד עם הבדואים שהתנכלו לפלמ"חניקים.
הספר מגולל את חייו האישיים: העליה לארץ והחיים ללא אב, הילדות וההתבגרות בכפר יחזקאל ובביה"ס בחיפה, חזרתו של האב כשהיה בן 16, נישואיו, ילדיו וכו'.
עם זאת, ברור כי הערך המוסף של הספר הוא בחייו המקצועיים של הכותב- ההתקבצות של חברים להגנת הסביבה, תיאורים של פרחים מזנים שונים כאילו היו ילדיו, טיוליו במרחבי סיני לאחר מבצע קדש ועוד.
אך גולת הכותרת של האיש הזה, שטייל והדריך כל כך הרבה, שהוציא ספרים עם המון אהבת הארץ, היא ההגנה על פרחי הבר. שוב ושוב חוזר בספר התיאור על ילדים המוכרים צרור איריסים או רקפות בצמתים. והוא מתאר כיצד בצעירותו קטף פרחים עם הבצלים או הפקעות ושתל ליד ביתו, והיום הוא מסתכל על מעשים אלו בזעזוע עמוק. ותמיד חוזר לאותה נקודה: השקענו הרבה בסדרת החינוך הזו לכלל החברה הישראלית ולבסוף זה חילחל.
בספר מתוארים מאבקים רבים, חלקם זכורים יותר, כמו מאבקים בשלטי החוצות בכבישים או זכורים פחות כמו המאבק בכריית הר הכרמל ע"י חברת נשר. היו גם מאבקים שכשלו, כמו שדרות זלמן שזר בירושלים בעמק המצלבה אותו רצו בחברה להגנת הטבע לשמר.
בקיץ הזה, כשכולם יוצאים לטייל וכל כך ברור לנו שיש מי שמגן ושומר על הטבע שלא יושחת וייהרס, מרתק לקרוא את סיפורו של אחד ממיסדי המפעל הכ"כ ישראלי ואוהב הארץ.