טור על זוגיות ומשפחה במדור נשים עם מנחת הנישואין שרית יורב. מדי שבוע נעלה שאלה בנושאי זוגיות, נישואין, משפחה ועוד.
שאלה: בטור הקודם הועלתה כאן שאלה של הורים שדואגים לבנם. בנם רווק מבוגר ששם לב מאוד לחיצוניות של הבחורה. היועצת ענתה להם שהבעיה שלו זה חשש ממחויבות והראיה לכך היא גילו המתקדם. בננו נמצא בבעיה דומה, אך הוא בגיל 22. לכן, לא נראה לנו שהבעיה שלו זה חששות מחתונה אלא שבאמת העניין החיצוני חשוב לו. איך מחנכים ומונעים מראש את השתלטות התרבות המערבית החיצונית על ילדינו?
תשובה:
אכן התרבות המערבית מחדירה לנו מאוד את חשיבות החיצוניות, אין ערך פנימי ואמיתי לדברים, מאוד חשובה העטיפה החיצונית. אם עשית משהו ולא פרסמת, לא ייחצנת – כאילו לא עשית. אין ערך למעשה החיובי הטוב, מפני שהוא טוב. כדי לחנך את ילדינו לערך הפנימי של הדברים נרגיל אותם לשים לב למחשבה שמאחורי המעשה.
למשל, אם ילד התכוון לשמח ילד אחר או לעשות לו טוב ובסופו של דבר, מאיזושהי סיבה טכנית הדבר לא יצא אל הפועל – נעצים אותו על כוונתו הטובה ורצונו הטוב. למשל, הילד רצה לבקר חבר חולה, הוא הלך לביתו של הילד אך הוא לא היה בבית. לכאורה, לא הייתה כאן מצוות ביקור חולים אבל הייתה כוונה טובה, רצון פנימי טוב שאפילו שלא התממש בפועל, הוא טוב וראוי לציון והערכה.
כך גם הקב"ה מתנהג אתנו-מצרף מחשבה טובה למעשה ויש כאן מסר אדיר – לא חשוב "מבחן התוצאה", חשוב המאמץ והרצון. כך גם ננחם ילד שמאוד השתדל להצליח במבחן, השקיע מאוד ולמד ברצינות ובסופו של דבר לא הצליח. נראה לו שהעמל שווה בעינינו יותר מאשר הציון הסופי שקיבל. כמו שאנחנו לומדים בפרקי אבות: "לפום צערא אגרא". אין לשער את הצער והתסכול של ילד שלמד ולא הצליח. בית הספר הוא בהרבה מקרים הישגי, התלמיד "נחשב" או "לא נחשב" לפי הציונים שלו ולא לפי מידת המאמץ שלו או מידותיו הטובות. יש לציין שב"ה ישנם הרבה בתי ספר שבהם המצב הוא לא כזה והצוות החינוכי רואה ומוקיר את התלמיד שמתאמץ, התלמיד עם המידות הטובות ויראת שמיים, גם אם מבחינה לימודית לא משיג ציונים גבוהים.
בבית ישנם גם מסרים סמויים שעוברים מההורים לילדים וגם עליהם יש לתת את הדעת. צריך להקרין ולשדר בבית, שאמנם חיצוניות זה דבר חשוב, אך יש ערכי נצח שחשובים יותר. לעזור לילד להבין שיופי פחות חשוב ממידות נעלות או משמירת מצוות. כדאי לבחון את עצמו איך אנו מגיבים אם הילד שבר בטעות אגרטל יפיפה מיוחד ויוקרתי שקיבלנו במתנה ואיך אנו מגיבים אם הילד לא כיבד את אחותו בממתק שקיבל או הדליק בטעות את האור בשבת. לפעמים מבלי לשים לב, משום מה אנו סלחניים דווקא למעשים שנוגדים את ערכי הנצח, הערכים האמיתיים של עם-ישראל. נתחיל לתקן בעצמנו את הגישה ובעז"ה זה יקרין גם לילדינו.
שרית יורב - מנחת נישואין, מרכז י.נ.ר-יועצי נישואין רבניים sarityorav@gmail.com