
לא פשוט לקבוע פגישה עם דודו סעדה, יו"ר קבוצת 'בשבע'. בסוף השבוע הוא מתרוצץ מפגישה לפגישה חובק מיזמים שונים ומעניינים. בתחילת השבוע הוא עסוק מאוד במוספי העיתון, באמצעו ניצוח על כוח האדם של מחלקות העיתון השונות גוזלים את כל שימת ליבו. רביעי הוא יום הדין של מוציאי השבועונים לאור. כשכבר קבענו להיפגש בראשון מוקדם בבוקר, נדחתה הפגישה פעם ועוד פעם ועוד פעם, עד כי איימתי שאם לא אקבל את הזמן לראיון הנכסף, אקיים אותו בלעדיו, ואת תגובתו אביא לאלבום המיוחד לרגל 20 ל'בשבע'. דודו סעדה, לראשונה מהצד השני של העיתון עונה על כל השאלות, כמעט.
את סעדה הכרתי לפני כמעט 20 שנה, נדמה לי שהוא אפילו אחד משלושת חבריי הקרובים ביותר, אבל אם חשבתי שהריאיון הזה יהיה משימה קלה, בתוך שעתיים מתברר שהיא לא. הנייד מצלצל ללא הרף, מנהלת משרדו הנאמנה מבינה לבד ש"ככה אי אפשר", היא ניגשת פנימה, לוקחת את הטלפון ומגנה עלינו מההמון המתפרץ עם ה"רק שאלה קטנה דודו"...
באמת תודה שמצאת לנו זמן, איך אתה מצליח להשתלט על תשלובת מפעלי בשבע?
דודו: "קוראים לזה קבוצת בשבע, וככל שזה נראה לך מסובך, זה לא כזה קשה. אני כבר למדתי שהמקום כאן מייצר אתגרים מסובכים, ויש סיפוק גדול לדפדף בין דפי העיתון או את מגזין אתנחתא, כמו גם בין שאר מוספי הפרסום והתוכן המגיעים מהדפוס... זה שווה את המאמצים".
אבל, לא תמיד התענג סעדה על ריח הדפוס, דודו, השמיני למשפחה של תשעה ילדים, נולד בכלל ב... בני ברק.
מה בני ברק? אתה בכלל מזרוחניק!
דודו: (מחייך ונאנח) "כשבני ברק הייתה בני ברק... עד גיל 21 גדלתי בשיכון ה' בעיר, בשיכון בו שמות הרחובות קרויים על שמם של כל מבשרי הציונות הדתית של 1882. משפחה דתית לאומית, מסלול לימודים רגיל כמו שהיה מקובל אז – בית ספר ממלכתי דתי, ישיבה תיכונית, ישיבת הסדר , אתה יודע, בנוהל הרגיל - צבא, חתונה, גן יבנה".
בעצם, "גן יבנה", זה לא 'בנוהל הרגיל'. משפחת סעדה הצעירה מבינה שעלויות החיים לא מאפשרות לה לגור במקום 'רגיל', סעדה הופך לדמות חינוכית ומשמש כמדריך וכמורה במשך שנתיים בישיבה המקצועית בגן יבנה. גן יבנה היה רק ההתחלה, בהמשך מגיעה המשפחה לקדומים שם דודו מחנך כיתה בבית הספר היסודי במשך שנתיים ומשם מצפינה המשפחה למעלות שם מנהל סעדה את המוסד החינוכי 'קרית חינוך מעלות'.
"לנהל מוסד חינוכי, כמו זה במעלות, זה עיסוק שעוטף אותך, ממלא אותך וטוען אותך בתוכן. במעלות התאהבתי בעולם שבטוח עוד אחזור אליו. אשתי אומרת שהיא מגדלת את הילדים עד גיל בגרות ואני מגדל אותם מאז, הם על אחריותי. אני אוהב את תחום החינוך, זה נושא מרתק שרואים בו את הפירות מהר מאוד. אחרי המוסד במעלות, 'נקראתי אל הדגל' לישיבת הר ברכה.
מה זה אומר "לעבוד בישיבה בהר ברכה"?
דודו: "המטרה היא שלבחורים יהיה כל מה שהם צריכים כדי שיהיה נוח להם ללמוד תורה". סעדה מסתער על הישיבה, בונה בית מדרש גדול, פנימיות מרווחות, בדיוק מה שהרב תכנן – זה מה שהיה, ואז הוא מתפנה לשיחת חזון עם הרב מלמד.
"שאלתי את הרב מה הוא היה רוצה שיקרה בישיבה שלו בעוד 10 שנים, נניח. הרב הסתכל אליי במבט של פליאה. הוא התכוון שאגיד לו מה התוכניות לשלוש השנים הקרובות. אבל הוא 'זרם עם החזון' ואמר כיום יש 43 משפחות ביישוב, אני רוצה שבעוד עשור יהיו כאן 200".
ראש הישיבה והמנהל נפגשים בתום עשר שנים וברשימות היישוב כבר למעלה מ- 200 משפחות. בתום עשור התגשם גם אחד המיזמים השאפתניים של הציונות הדתית - תכנית השילובים. בוגרי תכנית השילובים מהר ברכה הגיעו מאז לכל המקומות החשובים – הייטק, יזמות בניה ופיתוח, ובעצם לכל מקום שמחפש בני תורה שהם בוגרי אקדמיה.
הרב מלמד וסעדה יוצרים את התכנית שהפכה להצלחה מסחררת, "אכן, בישיבת הר ברכה המציאו את הפורמט ואפילו את השם של התכנית. הרעיון היה שבחור בוגר ישיבת הסדר, ממשיך ללמוד בישיבה בתום המחויבות שלו בחלק משעות היום בישיבה, ובשאר הזמן באקדמיה. בכך הוא לומד, מוציא תואר, משיג מקצוע נחשק, משתכר ומפרנס את משפחתו בכבוד...". המיזם עצמו נוצר משילוב של מספר גופים - מכללת יהודה ושומרון (היום המרכז האוניברסיטאי באריאל), החטיבה להתיישבות נתנה מלגות והישיבה סיפקה את המעטפת והתעסוקה.
וכך, אחרי ארבע חמש שנים, מחזירים האברכים את ה"השקעה" שלהם באמצעות מעשר הכספים שלהם, חישוב פשוט מגלה שבתוך התקופה הם החזירו כפול ארבע פעמים כדי לסייע לבוגרים במחזורים הבאים לממן את לימודיהם.
מתי אתה עושה את הסוויצ' לתחום התקשורת?
דודו: "במקביל לעשייה בהר ברכה מציעים לי לרכז את פעילות השיווק המסחרי של רדיו ערוץ 7. באותם ימים היווה הרדיו כלי תקשורת משמעותי לציבור הדתי לאומי וגם לקהלים נוספים. ערוץ 7 היה הרדיו שמחבר קהלים שונים – החל מנהגי מוניות, ובעלי מקצועות חופשיים ועד לאנשים שניהלו בפועל את המדינה. ההשפעה של הרדיו אז, הייתה אדירה, האהדה בציבור עצומה. תאר לעצמך רדיו שונה ומיוחד שראשי המדינה מאזינים לו, עוקבים אחריו וחרדים ממנו. בדיעבד אפשר לומר היום, שראשי המדינה נמנו על מאזיני ערוץ 7 כנראה מסיבות אחרות, העדיפו להשתיק אותו מחשש שלא יוכלו לבצע מהלכים כואבים, הגירוש מגוש קטיף למשל. זה היה הרדיו שהיה קולם של רבים בישראל, שקדם להפעלת העיתון. 'בשבע' שממשיך אותו עוד לא הצליח להיכנס לנעליו לגמרי, גם הפורמט הכתוב, מגזרי יותר, אבל במגזר זה, הדתי לאומי אנחנו מובילים מיום ההקמה, חודרים למאות אלפי אנשים מחזקים את התודעה, משפיעים בכל מערכות המדינה ומשתדלים להיות הבית של הציבור הדתי לאומי".
תודה לקב"ה שנתן לבני אדם כוח להיות ראשונים ומובילים, כוחו של המנהיג הוא לא רק להסתכל קדימה, אלא גם להביט לאחור, זאת לא חוכמה גדולה להיות מפקד בלי חיילים ואינני מחפש חיילים בעיניים עצומות. להיות מנהיג ומוביל זה דבר מאוד חשוב, לא רק בעיתון
אתם מתארים מציאות או צובעים אותה בוורוד, או בעברית - הכול טוב במדיה הסרוגה?
דודו: אנחנו עיתון שמביא בכל שבוע חדשות ודעות אל בתי הקוראים שלנו. יש לנו אג'נדה, צהוב ורכילות לא מעניינים אותנו ואני מאמין שגם לא מעניין את ציבור קוראינו, הם גם סומכים עלינו שלא נחדיר להם הביתה את המיאוס הנמוך, לא בשביל זה נוצרנו. העיתון רואה בחינוך ערך חשוב בהווי שלו. בכל אייטם שיעלה ב'בשבע', השאלות שתישאלנה יהיו האם זה בריא? זה מחנך? זה טוב? כשהעיתון יהיה מונח על השולחן זה ישמח את הציבור או יעציב אותו? השאלות האלה מכתיבות את סדר היום של העורך והמערכת. השאלות האלה מכתיבות את ההחלטה אם נכתוב ומה נכתוב על משה קצב או לא".
אז בשבע לא עיתון, הוא עלון חינוכי לשולחן השבת...
דודו: "אני לא אומר להסתיר מידע, רק שבסוף, כשהמשפחה תראה את העיתון בשבת זה יעציב אותה או ישמח אותה? אם יעציב, זה מיותר – כי אחרת במה אנו שונים מהתקשורת הכללית? אנחנו לא מסתירים אייטמים עצובים, אבל העיתון הוא עיתון מחנך, הוא צריך להכיר את המציאות מצד אחד וצריך להקפיד על השפה ובחירת התוכן, ב'בשבע' קיימים מדורים מעניינים, כתבות מגזין וטורים אישיים, עיתון במלוא מובן המילה".
הניסוחים בעיתון בשבע, הם חלק מאותה אג'נדה לשונית. 'התנתקות' לדוגמא, או פינוי, יסביר סעדה, היא מילה שמכבסת את הגירוש, זבל מפנים – ובני אדם מביתם מגרשים. לכן ישתמשו במילה הנכונה לתיאור מה שקרה שם, גירוש. "בימי ערוץ 7 הפיקה מחלקת החדשות בראשות חגי סגל את ה'מונכון', מדריך לשימוש במילים נכונות. ה'מונכון' שרוחו שורה גם על העיתון וכותביו, דוחה שימוש במונח 'פעילים פלסטינים' למשל, כשהכוונה האמיתית היא למחבלי טרור, 'פעילים' זה נשמע כאילו שהמחבלים בדרך לפעילות בתנועת הנוער..".
לא מפתיע אם כך, שמדיניות העיתון שוללת פרסום אלכוהול, למשל. סעדה מספר כי לא פעם מגיעה הזמנת פרסום של חברת אלכוהול כזאת ואחרת, מנהלי השיווק עונים בנימוס 'לא תודה', גם לא כשמדובר בהפסד לכאורה של מאות אלפי שקלים בשנה. "אנחנו העיתון היחיד במדינת ישראל שלא הסכים לפרסם את מודעות "יש פתרון לכל מתיישב" שהפיקה מנהלת סל"ע בימי הגירוש. כשהתמדנו בהתנגדות, אף קיבלנו איומים שאם לא נפרסם את המודעות עלולה המדינה לקנוס אותנו, ואולי אפילו לסגור את העיתון. התייעצתי עם קולגה מעולם התקשורת, עמוס שוקן – המו"ל של עיתון הארץ, שצידד בהחלטת העיתון, 'אם זה יפגע ברגשות קוראיך, אל תפרסם!", לא פרסמתי והנה ב"ה העיתון חוגג עשור..."
הציבור הדתי לאומי מפרגן בד"כ, מאידך, פה ושם נשמעות טרוניות על זה שאתם כובשים כל נחלה, לא משאירים 'ספייס' לאחרים שגם רוצים לנסות את כוחם בתקשורת הדתית לאומית...
דודו: "תודה לקב"ה שנתן לבני אדם כוח להיות ראשונים ומובילים, כוחו של המנהיג הוא לא רק להסתכל קדימה, אלא גם להביט לאחור, זאת לא חוכמה גדולה להיות מפקד בלי חיילים ואינני מחפש חיילים בעיניים עצומות. להיות מנהיג ומוביל זה דבר מאוד חשוב, לא רק בעיתון. קבוצת התקשורת שלנו, הייתה חלוצה גם בבניית ההתיישבות. לפני שני עשורים ומעלה, האנשים האלה שהיו חלוצי ההתיישבות ראו שהתקשורת לא סופרת אותם, ולכן החזיקו ספינה במיליוני דולרים מידי שנה, זאת לא הייתה קפריזה של 'להיות מוביל', אלא הבנה לשאת באחריות. חונכתי שדבר שנועד להוביל רק בגלל הקפריזה זאת גאווה, וזה לא יחזיק מעמד. להחזיק רדיו למעלה מעשור, ועיתון בעשור נוסף, אם זה היה מיזם שמבוסס על כבוד עצמי, זה לא יכול היה להחזיק כ"כ הרבה זמן...
אשר ל'ספייס לאחרים', תסתכל במה קרה בעשור האחרון לתקשורת הדתית לאומית. אם פעם היה רק עלון שבת אחד 'שבת בשבתו', היום עליך לנהוג במשנה זהירות כשאתה עומד בליל שבת ליד ארון הספרים בבית הכנסת, שמא תיפול עליך ערימת עלונים. ראה מה קרה לאתרי האינטרנט – עשרות אתרים דתיים לאומיים משגשגים, צומחים ומרתקים אותנו, חלופה תרבותית ראויה למאות אתרים כלליים. כשקמנו, הביעו ידידי אמת דאגה – הם חששו שפתיחת 'בשבע' תסגור או תזיק לעיתון 'מקור ראשון', כמה שניסינו להסביר שזה בכלל לא הכיוון, ואדרבה זה רק יעצים את התקשורת הדתית לאומית, חשדו בנו שאנחנו מייחלים לסגירתו. אחרי עשור, נו מי צדק?...אנו היום משתפים פעולה היום עם כל שאר המדיות האחרות".
סעדה מתמלא חיוניות כשהשיחה גולשת לחזון וצמיחה, "נרצה או לא, התקשורת קובעת את סדר היום, את סדר היום קובעים השבועונים, מקור ראשון גדל והתעצם ב"ה, בשבע גדל התעצם והתפתח. הכפלנו את מספרי העמודים , יצרנו את מגזין התרבות אתנחתא, התפתחנו עם אוסף גדול של מוספי נושא ומוספים פרסומיים, כנס ירושלים לכלכלה וחברה, כנסי המנהלים בציונות הדתית, אירועי חברה ותרבות וכולנו רק בתחילת הדרך...".
חשבת כבר איפה תהיה בעשור הבא?
דודו סעדה: "כל עוד ארגיש אני תורם אני כאן, ברגע שארגיש שהקיום מיותר, אמשיך הלאה".
אם אתה צריך להצביע על מהלך בולט, לאן מכוונת האצבע שלך?
דודו: ב"ה היינו שותפים וגם הובלנו מהלכים גדולים - מיצבנו מגזר חדש בישראל – אחרי שכולם ידעו שיש בישראל ארבעה מגזרים (ערבי, רוסי, חרדי וכללי), הוכח קיומו של המגזר החמישי, הדתי לאומי. השינוי הדרמטי בהתייחסות אומנם הורגש החוצה, אבל את תוצאות השינוי המבורך אנו חשים גם פנימה. זה מתבטא במוסדות החינוך – בצריכה, בהשתלבות בצה"ל, בחברות ההייטק, ידעת שבכל בניין חברה יש מניין מנחה באחת וחצי? היום כבר לא תפספס תפילות במניין, נהיינו חלק מהקהילה הישראלית שמכירה בצרכים ובתרבות שלנו..".
אתה נשמע מאורגן, תודעתית לפחות, לקמפיין פריימריז. לא בא לך לנסות את כוחך בכנסת?
(דודו מחייך) גם אם עבר לי בראש, זה עבר ואיננו.
לתמיד?
ברגע זה, לתמיד.
בא נדבר רגע על מיזם ענק אחר שאתה קשור אליו, איכשהו: 'מפעלות הציונות הדתית'
דודו: "מותג 'מפעלות הציונות הדתית' אינו שייך לאף אחד, הוא שייך למוסדות הציונות הדתית. 'מפעלות' הוא חלום של הציונות הדתית שמנסה להתגשם כבר עשרות שנים. הרעיון כולל בתוכו דאגה למוסדות החינוך שלנו, דאגה לתרבות שלנו, דאגה לצרכנות שלנו,חברת 'גרופ קנה הכול', הוא אחד הדוגמאות המוצלחות שנועדו לשרת את הציבור הגדול שלנו. ההצלחה שבאה עם ההתפתחות של המגזר זאת תוצאה של יצירת המגזר. 'בשבע' בנה את המגזר הדתי לאומי, אבל המגזר גם בנה אותו. שני צדדים שבונים אחד את השני, כש'מפעלות' מייצרת בילוי באילת בחנוכה, היא יודעת להביא עשרות אלפי איש דתיים לאומיים, 'בשבע' הביא לשם בשנה האחרונה את הזמר יעקב שוואקי ואלמנטים נוספים של תרבות, אחרים בציונות הדתית הביאו תיירות. הבנייה הוא דו סטרית וכולנו פועלים יחד לטובת הציבור".
אתה כבר יודע מה תרצה להיות כשהיה גדול?
"אתה באמת רוצה לדעת?"
רק את האמת
דודו: "אני רוצה לטפל בנוער בסיכון בני הציבור הדתי לאומי, אם יהיה לי מספיק כסף כדי לחיות, ארצה להתנדב ב'רטורנו' מבוקר עד ערב, שישה ימים בשבוע".
זה האתגר הנוכחי של הציונות הדתית?
דודו: "היי, אסור שהצל יאפיל על האור, הבעיה היא שכשהאור גדול, הצל גדל עמו. הנוער שלנו הוא נוער נפלא, צריך להוביל אותו, לכוון אותו. הוא נפלא בכל מה שהוא עושה, גם כשהוא מקים מאחזים וזה אולי לא מוצא חן בעיני כולם, וגם כשחלילה הוא מתדרדר לסמים ואלכוהול. הוא צריך הכוונה, חיבוק, שיכילו אותו. האנשים שיעשו את זה, לא בשביל פרנסה וכסף הם אנשי רוח ומעשה הפועלים לעתיד העם. זה אחד האתגרים החשובים ביותר של הציונות הדתית וזה דורש המון טיפול"
תגיד, העבודה בעיתון מלחיצה?
(צוחק)
דאגנו לך בעשור הזה לא מעט...
דודו: "אני מאמין שתסריט חייו של אדם, מוכן לו מיום היוולדו, אני מסכים שהעובדה לחוצה, מלחיצה ותובענית, מדובר בהרבה מאוד שעות והרבה מאוד אחריות, אבל זה לא מה שהביא לי את הגידול בראש. לפני 6 שנים חשתי במשך תקופה כאבי ראש עזים, ולאחר בדיקות אנדוקריניות התגלה לי גידול בגזע המוח. אחרי סדרה של בדיקות וטיפולים, הוחלט על ניתוח בחו"ל להסרת רובו של הגידול, הוא ישב על עצב של הראייה, וממשיך מאז להיות מטופל בדרכים אחרות.
אחת הנקודות היפות בתקופת המחלה והניתוח, היא ההירתמות של ערוץ 7. לנסוע לצרפת בלי להבין מילה בצרפתית זה קשה מאוד, ערוץ 7 החליט להצמיד אליי את מנהל ערוץ 7 בצרפתית דאז, הוא היה מתורגמן ש'הפיק' למעשה את כל תקופת השהות והטיפולים. סידר את הנסיעות, תרגם את הקשר עם הרופאים והאחיות לפני, תוך כדי ואחרי למספר שבועות..."
ואיך אתה מרגיש היום?
ב"ה, אני מטופל בדרכים אחרות ומרגיש חיוני מתמיד.
_ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _
'הגן של דודו' כולל בני משפחה שמספקים את הגב והתמיכה הנפשית לפעילות הענפה בשעות היום והלילה.
חגית – (45) מובילת הגן, גננת במקצועה, רעייה ואם.
אליעד - (22) שוחרר מצה"ל בימים אלו לאחר שרות בחיל השריון.
אביה - (19.5) סיימה שנת שרות לאומי ראשונה בגן שפתי בירושלים ובדרכה לשנת השרות השניה.
אדיר - (16) תלמידת כיתה י' באולפנת להב"ה בקדומים.