משפט
משפטפלאש 90

שופטת בית משפט השלום בת"א, מיכל ברק-נבו, דחתה את תביעתו של בעל משק במושב"טירת יהודה" לקבלת פיצוי מחב' ביטוח עקב שריפת מחסן שברשותו.

התובע הקים בשטחו מחסן, ללא היתר ובעקבות כך הוצא צו הריסה למבנה. הצו נועד לביצוע ב-10 במרץ 2005 וביום שקדם לכך בשעות אחה"צ המאוחרות,נודע לו שתמו כל האפשרויות החוקיות להתנגד לביצוע הצו. ערעור שהגיש - נדחה, ובקשת עיכוב הביצוע האחרונה נדחתה אף היא. באופן מפתיע, באותו ערב בשעה 18:45 פרצה אש במחסן וכילתה אותו כליל.

המחסן היה מבוטח אצל חברת הביטוח מגדל, ובעקבות כך דרש התובע תגמולי ביטוח.

מגדל סירבה ב-3 טענות: התובע גרם בעצמו לשריפה ועל כן היא פטורה מתשלום. התובע לא סיפר לה בשום שלב על קיומו של צו ההריסה, אף שחידש את הביטוח שוב ושוב (ואף ביטל ועשה ביטוח חדשלאורך השנים). לכן הוא הפר את חובת הגילוי שלו כלפיה והיא פטורה מתשלום. אפילו יקבע שעל מגדל לשלם את הנזק, אין לו נזק, כי המבנה עמד, ממילא, להיהרס למחרת.

השופטת ברק נבו קבעה שבמאזן ההסתברויות, על סמך ראיות כבדות משקל, הוכח שהתובע אכן מעורב בהצתת המחסן. ולכן דחתה את תביעתו.

עם זאת, השופטת קבעה כי לתובע לא היתה חובה לעדכן את מגדל על קיומו של צו ההריסה, שכן לא הוכח במה ידיעת הפרט הזה היה משנה למגדל את ההחלטה אם לבטח אותו (צו ההריסה אינו "מקרה ביטוח" ואם היה מתבצע - זהלא היה מטיל על מגדל שום חבות נוספת), לא הוכח שזה היה משנה את תוחלת הנזק האפשרי, ולא היה משנה למגדל לענין הפרמיות שגבתה מהמבוטח.

בנוסף, אם אכן מדובר היה בשריפה "תמימה" מגדל צריכה היתה לפצות את התובע רק בגין נזקים שנגרמו עקב השריפה, אך לא היו נגרמים עקב ביצוע צו ההריסה, כגון עלות כיבוי האש ופינוי ההריסות. היא אינה צריכה לפצות אותו בגין הנזק למבנה, או אבדן דמי שכירות, שכן זהו נזק שהיה נגרם לו ממילא עקב צו ההריסה. הנזק המאוחר "בולע" את הנזק המוקדם.