שופטי בית המשפט הכעליון, הנשיא אשר גרוניס, המשנה לנשיא אליעזר ריבלין והשופט סלים ג'ובראן זיכו פה אחד מחמת הספק סב שערער על הרשעתו בהתעללות מינית ממושכת לאורך שנים בנכדתו.
סיפורו של המשפט הוא ארוך ומורכב, ומתחיל בתלונתה של הנכדה, עשור לאחר סיום מסכת ההתעללות לכאורה, כי הסב התעלל בה מינית לאורך שנים ארוכות, מגיל 4 ועד גיל 17.
נגד הסב הוגש כתב אישום והוא הורשע ברוב דעות בבית המשפט המחוזי, כאשר שני שופטים (אורי שהם ויהודית שבח) נתנו אמון בגרסת הנכדה ואילו השופט השלישי, שמואל ברוך טען כי יש לזכות את הסב מסיבות שונות, הקשורות לאמינות הגרסה ולכבישת התלונה במשך שנים ארוכות.
אולם, לאחר שערער הסב לבית המשפט העליו ביקש סנגורו להגיש ראיה חדשה. המדובר היה בשורה של מסרונים אשר שלחה הנכדה בתקופה שבין פסק הדין בבית המשפט המחוזי ובין הערעור.
את המסרון הראשון שלחה הנכדה אל בתו של הסב שהיא גם דודתה, ובו נאמר, "זו א. אם זה המספר של ורדה – פלוני לא עשה לי שום דבר. לא הוא אנס אותי. הוא חף מפשע ולא כותבת לך סתם ורדה".
דקות לאחר מכן שלחה הנכדה מסרון ברוח דומה אל הפרקליטה שניהלה את המשפט בבית המשפט המחוזי, עו"ד שרון משעל, ובו רשמה: "שרון, סליחה, לא יכולה להרגיש אשמה זה הורג אותי. מודיעה גם לך – פלוני חף מפשע. הוא לא נגע ולא אנס אותי. תודה על הכל, א.א.".
מסרונים "מזכים" דומים נשלחו אל שורה של אנשים נוספים ובהם: הפסיכולוג המטפל בה; חברתה; המטפלת שלה; העיתונאיות לינוי בר גפן וגל גבאי; וכן עו"ד רותם אלוני.
אולם, תוך כמה דקות שלחה הנכדה מסרונים נוספים לתובעת, מהם עולה כי היא מתחרטת על המסרונים ששלחה, ובהמשך אף הסבירה את המניע לשליחתם.
בעקבות הראיה החדשה הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי, שם חל שינוי בהרכב משום שהשופט שזיכה את הסב בפעם הראשונה, השופט שמואל ברוך, הלך לעולמו. לתיק צורף שופט נוסף, גלעד נויטל, וההרכב החדש הרשיע את הסב פעם נוספת ברוב דעות, למרות הראיה החדשה. אולם, בפעם השניה היתה זו דווקא השופטת יהודית שבח, אשר הרשיעה את הסב בפעם הראשונה, אשר טענה כי יש לזכותו מחמת הספק עקב אירוע שליחת המסרונים.
שופטי העליון, כאמור, החליטו להפוך את ההחלטה ולזכות את הסב מחמת הספק. השופט ריבלין הסביר בפסק הדין, כי "אין חולק כי שליחת המסרונים על-ידי המתלוננת במקרה שלפנינו היא אירוע "דרמטי ויוצא דופן", כלשון הסנגור. אכן, כאשר מתלוננת במשפט פלילי מעלה על הכתב, מרצונה החופשי ובלא שמופעל עליה לחץ חיצוני, כי היא "לא יכולה להרגיש אשמה" וכי הנאשם, שכבר הורשע, לא עשה לה "שום דבר" והוא "חף מפשע" – אין בית המשפט יכול להתעלם מהדברים".
השופט גרוניס הוסיף, כי "אכן עסקינן במקרה חריג וייחודי. אלמלא פטירתו של מי שהיה בדעת מיעוט בסיבוב הראשון, כבוד השופט ש' ברוך ז"ל, היה המערער מזוכה בסיבוב השני בדעת רוב של כבוד השופטת י' שבח והשופט המנוח. ברי, כי מי שהיה בסיבוב הראשון בדעה שיש לזכות את המערער, טרם האירועים החדשים בעניין המסרונים, היה נותר בדעה שיש לזכות את המערער, בעקבות אותם אירועים. נראה שהאירועים החדשים היו אף מחזקים את דעתו של אותו שופט כי יש לזכות את המערער".