מלחמה ושלום
מלחמה ושלום פלאש 90

שלומית אשר, יזמת, אשת שיווק ברשת, כותבת, אבל קודם כל, אימא. מספרת בטור אישי, את מה שכולם מטאטאים מתחת לשטיח. להיות אימא זה מתוק, אבל לא תמיד מלקקים דבש.

באיזשהו גיל, הקטנים שלנו כבר לא קטנים כל כך. הם כבר נחשבים כגדולים, עם הדעות המוצקות שלהם על כל עניין ועניין. ולא, לא מדובר על גיל הטיפש עשרה, שבו הדעה שלהם ברורה מאוד. כבר החל מגיל שנתיים צמד המילים הנפוץ ביותר שלהם הוא "לא רוצה". 

בהתחלה, זה מצחיק אותנו, המבוגרים, בעיקר שהמילים הללו מלוות במשיכת כתף לכיוון הראש. אבל כשהם מתחילים להשתטח על הרצפה באמצע הרחוב, והאגרופים הקטנים מתופפים על הבלטות, בליווי  הצעקות "לא רוצה", זה כבר ממש לא מצחיק. פתאום אנחנו כהורים, מבינים שהם כבר גדולים, הקטנים האלה, ויש להם דעות משלהם ורצונות אישיים לגבי כל דבר.

אין מה לעשות. השגרה של הזאטוטים שלנו, מורכבת בדיוק כמו השגרה שלנו המבוגרים, מדברים שהם צריכים לעשות במשך היום. החל מלקום בבוקר, לשטוף פנים ולצחצח שיניים, להחליף בגדים, לאכול, ללכת לגן, לחזור, להתקלח, לשחק קצת, לאכול שוב וללכת לישון. וכמו הגדולים, גם הם שונאים שאומרים להם מה לעשות ומתי. כי בדיוק שצריך להתקלח מתחשק להם לשחק, ודווקא את מה שאימא הגישה בצלחת, דווקא היום לא בא להם לאכול.

זה מאוד ברור. אם על כל דבר שהם מתעקשים, נפצח במלחמה, אין ספק שניכנס לדפי ההיסטוריה כחזית שניהלה הכי הרבה מלחמות אי פעם. אם על כל דבר, שהקטנצ'יק לא יעשה כמו שבדיוק רצינו נפתח בריב וויכוחים, לא נצא מזה. כל היום נהיה עסוקים בלכעוס ולא יישאר לנו זמן לכל דבר אחר.

אז נכון שכולנו רוצים שיצאו לנו ילדים מחונכים. כאלה שתמיד יעשו מה שצריך, שלא יתחצפו, שיפעלו לפי הספר. אבל בינינו, הרבה יותר חשוב שהילדים שלנו יהיו עצמאים, נבונים, שידעו להפעיל שיקול דעת וחשיבה עצמאית. והחלק הזה, של העצמאות, מתחיל בדיוק עכשיו, מה"לא רוצה" ומההשתטחויות על הרצפה.

אז איך עושים את זה? איך משלבים את העידוד לעצמאות ובד בבד לא מוותרים על העקרונות שלנו? שאלה מצוינת. אנחנו ההורים, פשוט צריכים לבחור את המלחמות שלנו. אנחנו בהחלט צריכים להחליט על מה להתעקש ועל מה לא.  כל אחד יודע מה הגבולות שלו ומה הנקודות האדומות.  לדוגמה, זה נכון שחובה ואף צריך להתקלח כל יום. אז פה אנחנו לא מוותרים. אבל לא יקרה שום דבר, אם פעם אחת הנסיכה תלך עם בגדי שבת לגן, כי זה מה שהתחשק לה בבוקר. מקסימום נפעיל עוד מכונת  כביסה. או, אם לצחצח שיניים זה חוק בל יעבור, אז סבבה. זה נושא שחשוב להתעקש עליו, אבל לא יקרה כלום אם יורש העצר לא יסיים פעם אחת את כל האוכל מהצלחת. רעב הוא לא יישאר, תסמכו עליו.

בצורה כזו,הילדים מבינים שיש דברים שאנחנו מתעקשים עליהם, ויש דברים שאנחנו נוטים לוותר בהם, וזה מצוין. הם יצליחו לפתח דעה עצמית וגם יישרו קוו עם החוקים והכללים של הבית. אין ספק, שהם גם ילמדו להעריך את  ה"לא" שלנו, כשנשתמש בו, כי הם יבינו שמדובר בדבר חשוב ועקרוני לאבא ואמא,

כל הורה והשריטות שלו. לכל אחד מאיתנו תחומים חשובים וכאלו שפחות. כדאי מאוד לבחור את המלחמות שלנו. בואו נדע לשחרר במקומות שלא חייבים לכפות.  Make love not war.