תושב אום אל פאחם הורשע ברצח חברו

מוחמד מחאמיד, בן 22 מאום אל פאחם, הורשע ברצח בכוונה תחילה של עלאם אבו רעד, לאחר שזה "העליב" אותו ונידון למאסר עולם.

שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , ט"ז בחשון תשע"ג

בית משפט. אילוסטרציה
בית משפט. אילוסטרציה
פלאש 90

שופטי ביהמ"ש המחוזי בחיפה, סגן הנשיאה יוסף אלרון והשופטים משה גלעד וד"ר מנחם רניאל, הרשיעו את מוחמד מחאמיד, בן 22 מאום אל פאחם, ברצח בכוונה תחילה של עלאם אבו רעד וגזרו עליו מאסר עולם .

בהכרעת הדין ציינו השופטים, כי סיפור הרצח אירע ביום שישי, ה- 22 באפריל 2011, אז ישבו שישה צעירים מבני העיר אום אל פחם לשתות אלכוהול ביער הסמוך לעירם. חמישה מהם יצאו מן היער, ואילו אחד מהם נמצא למחרת היום ללא רוח חיים, כשהוא דקור בכל חלקי גופו, (13 פצעי דקירה).

כנגד ארבעה מהם לא הוגש כתב אישום ביניהם א', בן דודו של מחאמיד, קטין שהיה כבן ½15 שנים, הטוען כי מחאמיד רצח את המנוח. מבין ששת הנוכחים ביער החליטה הפרקליטות לייחס רק למחאמיד את רצח אבו רעד, בעיקר בהסתמך על דברי א'.

השופט גלעד הבהיר בחוות דעתו, כי השאלה העומדת במוקד הכרעת הדין הינה - האם הנאשם המכחיש אשמתו מכל וכל הוא הרוצח, כדברי בן דודו הקטין א', או שמא א', שעל מכנסיו שלו נמצא כתם מדמו של אבו רעד הוא הרוצח?

בתשובתו לכתב האישום טען הנאשם כי בליל האירוע שהה בחורשה יחד עם האחרים,  אלא שלטענתו, הוא עזב את המקום בשעות הערב המוקדמות עם חוסני ואחמד שחזרו לחורשה ואספו אותו ואת א' כשאבו רעד היה עדיין בחיים. על גרסה זו חזר בעקביות מרגע מעצרו, במהלך חקירותיו הרבות במשטרה, ובעדותו, והחזיק בה עד לסיום שמיעת הראיות בתיק.

בסיכומי ההגנה בכתב, שינה הסנגור את קו ההגנה והעלה טענה חלופית חדשה, לפיה מחאמיד שיקר לכל לאורך הדרך כדי להגן על בן-דודו א', אשר ביצע את הרצח.  לחלופין, טען הסניגור בסיכומיו – בניגוד לטענת מחאמיד, כי היה שיכור אך לא פגע באבו רעד – להגנת השכרות, כמפחיתה את האשמה להריגה. בלשון רפה, העלה הסניגור גם את הגנת הקנטור, כמפחיתה את האשמה לעבירת הריגה.

השופט גלעד ציין, כי מגרסתו של הקטין א' עולה כי אבו רעד אמר דבר מה "לא יפה" על צעירי אום אל פחם, שגם מחאמיד נמנה עליהם, כגון שהם "לא גברים" ואולי אף קילל אותם, ואז החל מחאמיד לסטור לאבו רעד ובהמשך לדקור אותו בכל חלקי גופו, לזרוק עליו או להטיח בו אבנים, עד שגרם למותו.

מחאמיד המשיך לדקרו על אף שלפי גירסת א' לאחר שסטר על פניו של אבו רעד, בעט בפניו וזרק עליו אבנים, ניסה אבו רעד לחזור בו מן "ההעלבה" שהעליב את אנשי אום אל פחם, ואמר שהם כן גברים, אולם, זה לא הועיל לו ומחאמיד החל לדקור אותו והמשיך בכך עד שרצח אותו.

השופט גלעד קבע כי על פי הראיות,  ביניהן עדות הקטין א' בה נתן אמון רב – (על אף כתם הדם של אבו רעד על מכנסיו ושקריו בעשרת הימים הראשונים של חקירתו )– שנתמכה בראיות הבאות ממקורות ועדים מהימנים נוספים, ( עלי וחוסני), למול העדר מהימנות מוחלט בגירסת מחאמיד, הן בחקירה והן בעדותו בפני הרכב השופטים, הוכחה, מעבר לספק סביר, אשמת מחאמיד וזאת תוך בחינה קפדנית של האפשרות כי א' הוא הרוצח, ודחייתה לגוף העניין, אף שמחאמיד לא טען כלל כי קיימת אפשרות כזאת.

השופט דחה את טענת השכרות שהועלתה ע"י סנגורו של מחאמיד וקבע כי התנהגותו מעידה על כך שהיה מודע למעשיו ולכל פרט מפרטי העבירה, ובוודאי שלא ניתן לומר עליו כי היה "חסר יכולת של ממש להבין את אשר עשה, או את הפסול במעשהו, או להמנע מעשייתו".

מחאמיד העיד על עצמו כי לא חש חסר שליטה  וכי שתה רק 2 כוסות משקה אלכוהולי. כמו כן, מיד לאחר רצח אבו רעד, שלווה בפעולות רבות, (סטירות, שליפת סכין ופתיחת להבה, דקירות, הטחת אבנים, הליכה בעקבות המנוח, ירידה במדרון ועליה ממנו, התכופפות ודקירות רבות של המנוח, איום על א' וריצה אחריו) - ממושכות, שנפרסו על פני מרחק, ביצע מחאמיד שרשרת פעולות שעיקרן טשטוש ראיות, המצביעות על מודעות. לאור זאת קבע השופט כי לא חלה עליו הגנת השכרות.

השופט אף דחה את טענת הקנטור, וקבע כי אין לראות במילים אלה, שאנשי אום אל פחם "אינם גברים", אם נאמרו, מעשה קנטור שהיה בו כדי להביא את האדם הסביר לבצע מעשה כה קיצוני של קטילת חיי אדם אגב אובדן שליטה עצמית.

לאור קביעותיו המליץ השופט גלעד לחבריו להרכב, לקבוע כי הנאשם אשם בעבירת רצח  בכוונה תחילה של המנוח. השופטים, סגן הנשיאה יוסף אלרון וד"ר מנחם רניאל הצטרפו לתוצאה אליה הגיע השופט גלעד.