שופטי בג"ץ, הנשיא אשר גרוניס והשופטים עדנה ארבל ויורם דנציגר, דנו היום (ראשון) בעתירת עבד אל רחמן קאסם נגד בנייה במערב הישוב בית אל.
במהלך הדיון בבג"ץ התפתח ויכוח בין נציגת המדינה, עו"ד חני אופק, ובין פרקליטו של העותר, עו"ד מיכאל ספרד, בנוגע לשאלה האם עמדת המדינה המעודכנת שהוצגה לבית המשפט משמעותה שינוי מהותי בעמדת המדינה.
ברקע העימות עומדות שתי פסיקות של בג"ץ מראשית תקופת ההתיישבות ביו"ש, אשר "זכו" לשמות בג"ץ בית אל ובג"ץ אלון מורה.
עו"ד ספרד טען בדבריו, כי המדינה, אשר נהגה משך שנים על פי מה שנקבע בבג"ץ אלון מורה, לפיו לא ניתן לתפוס קרקע לצרכים בטחוניים ואחר כך להקים עליה ישוב אזרחי, מנסה לסגת מעמדה זו.
"אם אסור לקחת קרקע פרטית אז אסור. אפשר להתווכח על הבתים שנבנו טרם פסה"ד של אלון מורה, לא אכנס לכך. מעולם לא נכנסנו לעתירה לגבי בתים שנבנו לפני פסה"ד של אלון מורה. כאן, הבתים החלו להיבנות 30 שנה לאחר פסה"ד של אלון מורה", טען עו"ד ספרד.
לדבריו, "עדיין יש ישובים שבתוך התחום שלהם צווי התפיסה לא מומשו, אולי המרכזי ביניהם, הוא בית אל. שם צו התפיסה משנת 70' מומש בחלקו הקטן מאוד. יש עשרות אחוזים מתוך הצו התפיסה שהם עדיין שטח פתוח".
עו"ד אופק טענה מנגד, כי מדובר בתפיסה צבאית אשר אושרה על פי בג"ץ בעניין הישוב בית אל, ועל כן ניתן לבצע הליכים תכנוניים ולמעשה "להכשיר את הבנייה, ואין בכך משום שינוי בעמדתה של המדינה אלא "דיוק" בלבד.
"יש דיוק במדיניות הכללית", הדגישה אופק, "האמירה מתייחסת לכך שכאשר מדובר בקרקע פרטית שהיא תפוסה לצורך צרכים צבאיים או מכל סיבה אחרת קיימת התכנות תכנונית, אנו ננסה למצות את האפיק התכנוני תחילה. יש מדיניות אחרת למשל במאחז שכל כולו בלתי מורשה ראינו בין הריסה לבין משהו אחר, איך מערכת החוק הביאה לאכיפת החוק, וראינו מדיניות זו שבאה לידי מימוש".
בתום הדיון נקבע כי פסק הדין ינתן בהמשך.