חגי סג"ל
חגי סג"ל פלאש 90

בימים אלה יוצא לאור ספרו של העיתונאי והסופר חגי סגל 'חמש דקות מכפר סבא' בהוצאת בית אל.

הספר שעוסק בנימה סאטירית בדמותם של המתנחלים ובכל "תופעת" ההתנחלות, הוא למעשה שילוב בין חומרים חדשים שכתב סגל לבין חומרים שנכתבו ופורסמו בספרו 'התנחלות דמה'.

ההוצאה לאור המחודשת מתרחשת בדיוק עשרים שנה לאחר הוצאתו לאור של 'התנחלות דמה'.

על שמו של הספר אומר סגל ביומן ערוץ 7 כי היו לא מעט הצעות ואף השם 'זעם בהתנחלויות' עלה כאפשרות, אך בהוצאה העדיפו כותרת מרוככת ובחרו ב'חמש דקות מכפר סבא'.

כאמור, הספר משלב בתוכו פרקים חדשים לצד כאלה שפורסמו ב'התנחלות דמה' ולשאלה כיצד השילוב הזה עובר בעין הקורא מבלי לחוש במעברים, או בלשון אחרת "האם לא השתנינו בעשרים השנים האחרונות?", משיב סגל כי מסתבר שאכן "שום דבר לא השתנה". הוא מזכיר את התכנית 'ניקוי ראש' משנות השבעים ופרק שצפה בו רק הבוקר במסגרת הארכיון של ערוץ 1 ומסתבר שפרק השנאה למתנחלים נותר אקטואלי ותואם גם את השנאה המוכרת מימינו אלה, כאילו לא חלפו שלושים שנה.

ולא רק נושאי העיסוק בקרב המתנחלים לא השתנו. גם הדימוי שלהם לא השתנה במרוצת השנים. עדיין, כפי שאפשר לחוש בקריאת הספר, המתנחל הוא אותו אדם עם דובון, סנדלים ועוזי על הכתף. "הדימוי נשאר למרות שהמתנחלים עברו רפורמת אופנה", אומר סגל ומסייג שדווקא בנושא הסנדלים ואולי גם השפם, לפחות זה שלו האישי, הדברים באמת נותרו כפי שהיו בעבר.

ובעיקר לא השתנתה ההתעניינות הבינלאומית סביב כל בדל פיתוח בהתנחלויות, הזזת קראוון או סלילת שביל זעיר. סגל בספרו הגזים את הדברים לכדי הצבת סולם, אך לדבריו לעיתים גם לא מדובר בהגזמה וגם סולם יכול להקפיץ משלוותם את נשיאי ארצות הברית וסין הזועמים.

בהמשך השיחה עם חגי סגל עולה גם סוגיית ההומור והימין. נדמה שהבלחות סאטיריות פנימיות אינן רבות בימין הישראלי לעומת השמאל. סגל מזכיר בהקשר זה את האמירה התורנית ולפיה ליצנות נחשבת במידה מסוימת לעבודה זרה, כלומר קיימת לכאורה רתיעה בסיסית מהומור, אך עם זאת הוא מציין שבמרוצת השנים קיבל על 'התנחלות דמה' ביקורות חיוביות גם מאנשים רציניים לחלוטין ואף מרבנים.

לדברים אלה מוסיף סגל ומציין כי הטענה ולפיה רק בשמאל יש הומור אינה נכונה שכן "לכל מחנה יש קושי לצחוק על עצמו". באשר למה שנדמה כהומור עצמי של השמאל סבור סגל שמדובר בצחוק על היבטים מסוימים בשמאל, אך לא בעצם אמונתו והליכותיו שבי אחרי חזון השלום ואחר נביאי שקר כיאסר ערפאת. "הם לא מגחיכים את התשוקה שלהם לשלום אלא את הנהנתנות".

ובחזרה לספר עצמו – בין דפיו ניתן למצוא לא מעט רמיזות, עקיצות וחיוכים מסביב למהלכים גדולים שבוצעו או לפחות החלו תוך קריצת עין ומשיכת כתף כזו או אחרת. לשאלה האם לא שקל לוותר על פרקים מסוימים מהספר על מנת שלא לחשוף פרטים שהצנעה הייתה יפה להם, אומר סגל כי הוא חש הצנזור של עצמו, וכשם שעיתונאי התאפק ולא פרסם כמה וכמה סיפורים שיכולים היו לעורר גלים רק על מנת שלא לפגוע בעניינים חשובים שהוא מאמין בהם, כמו גם סודות ביטחוניים שיש לא לחשוף, כך גם בספר הוא חש שאינו פוגע בדברים, ו"מותר, אחרי הרבה שנים, להשתחרר. יש כמה דברים שהיו בשעתו סודות והיום זמנם עבר".