יונה ונער. שתי מילים. שני עולמות. שני גופים כל כך מזוהים, כה קשורים לעולמינו. היונה, סמל הזית, סמל השלום, סמל הטוהר וגם הנער. עולם של מתבגרים, עולם של יצירתיות, של נכונות לכל, של הקרבה. גם של דילמות.
ובתוך העולם הנפלא הזה באה ההצגה החדשה, עיבוד נפלא לספרו של מאיר שלו על ימי קום המדינה. על היונה שכבר בתקופת מחתרת ני"לי עוזרת בלחימה ועל הנער שרוצה בכל מאודו ויכולתו לתרום למדינה שבדרך.
יאיר מנדלסון, גיבור הסיפור וההצגה הוא מדריך טיולים שנולד בשנת תש"ח. באחד מסיוריו הוא שומע מפלמ"חניק זקן על יונאי (מגדל יונים) צעיר שנהרג בקרב על סן סימון. "התינוק" כינוהו ועל יונוגרמה אחרונה (יונת דואר) ששלח לחברתו. הזיכרון של נער מקיבוץ בעמק הירדן, ושל "הילדה", נערה תל-אביבית. השניים מתבגרים והופכים למגדלי יוני-דואר בשירות ההגנה בתקופת מלחמת השחרור
המופע החזותי של ההצגה מדהים. אין מילה אחרת. כשרונו של במאי כיבגני אריה להביא סיפור לתוך אולם תוך כדי הבאת אווירתה הקסומה של אותה תקופה נפלא. משהו שבנו יחדיו הבמאי ומעצבי הבמה והתאורה. גם המוסיקה שנשמעת בטון חרישי, שירים ישראליים לצד קטעים קלאסיים, משתלבת היטב בנעימה הקסומה הזאת. בדי הלבן שברקע עושים את היצירה למשהו אחר ובצורה מפליאה.
הרבה מידע וידע יש בכל משפט. מאיר שלו, מחבר המחזה והספר מדייק בעברית על צורת ההתבטאות הנכונה למלה "שילוח" היונה. על יונים ויונאים, על מה מאכילים יוני דואר כדי שיאהבו לחזור הביתה ואיך באה לידי ביטוי האהבה למולדת וגם לבעלי החיים, תוך ניצול התמימות של הנער. תיאטרון גשר עושה זאת מושלם.
יונה ונער הוא סיפורה של המדינה הזאת, שהיתה למדינה אחרת ועל אנשים, שכמו יוני הדואר, כמהים לשוב הביתה. "ושבו בנים לגבולם".