יש לי ידידה טובה, שאני מכירה מזה כמה שנים. אישה משפחתית וטובת לב, עדינה וצנועה להפליא. מעולם, למשל, לא ראיתי אותה מאופרת. ערב אחד, בשבוע שעבר, הייתי זקוקה ממנה לדבר מסוים, והלכתי לביתה לבקש. דפקתי בדלת, והיא פתחה. התבוננתי בה, ולרגע- הייתי בהלם. אמיתי. האישה העדינה הזו הייתה מאופרת בקפידה רבה, עם כל המרכיבים הדרושים. מייק אפ, אודם, סומק, מסקרה- הכל טיפ טופ! ובהשקעה רבה. שאלתי אותה בעודי מופתעת: "לאן את יוצאת?" והיא ענתה וצחקה: "לשום מקום, בעלי תכף בא...".
הזדרזתי לצאת ולא להפריע כשמחשבות רבות ממלאות את מוחי...'מדהים! רק בשביל בעלה? איזו גדלות...' הרהרתי בתוכי. למחרת פגשתי אותה, והייתי מוכרחה להגיד לה כמה למדתי ממנה, אך עוד לפני שהספקתי להגיד משהו, היא ניגשה אלי ואמרה בשקט:
"אנחנו נשואים כבר 6 שנים, וזה 6 שנים שאני משתדלת מאוד, להתאפר בקפידה לפני שבעלי מגיע". והוסיפה: "ראיתי שמאוד הופתעת."חייכתי ועניתי לה: "בהחלט הופתעתי מאוד, אני מכירה אותך זה כמה שנים ומעולם לא ראיתי אותך מאופרת! לא בשבת, לא בחג, וגם לא באירועים". והיא הסבירה בחיוך: "צודקת, אני לא יוצאת עם האיפור מהבית, והאמת שאני גם לא ממש אוהבת איפור, אבל בעלי אוהב, ואני מתאפרת- בשבילו...".
מדהים, נכון?
זוגות רבים שוב ושוב מתלוננים על רגע המפגש בערב. לעיתים האישה מתלוננת שהבעל מגיע עייף ומיד נרדם. לעיתים זה האיש שטוען שאשתו עסוקה במחשב ולא מתייחסת. בכל פעם הסיפור אחר אבל הכוונה דומה: "אני זקוק/ אני זקוקה לתשומת לב!".
הסיפור על הידידה שלי, הוא סיפור על תשומת לב. אצלה זה התבטא באיפור, אך זה יכול להתבטא בעוד המון דרכים. מקרה זה הזכיר לי את המסופר על ר' אריה לוין, שהיה מנקה את בגדיו רגע לפני שנכנס הביתה. כששאלו אותו לפשר הדבר, הוא השיב בפשטות: "מה זאת אומרת? עוד רגע אפגוש באשתי! אני צריך להיות נקי לכבודה ולכבוד השכינה שבנינו". גם על הרב אוירבך מסופר שאף פעם הוא לא הגיע רעב הביתה. "כשאיש מגיע לפגוש באשתו, הוא צריך להגיע פנוי בעבורה, ואם הוא יהיה רעב, לא יוכל להתפנות אליה". כך אמר הרב. מתוך תפיסה זו, הרב אוירבך זצ"ל,שהיה מכין לעצמו כריכים בבוקר, שמר את הכריך האחרון שיאכל ממש לפני שייכנס בדלת...
המסר העולה מכל הסיפורים גם יחד הוא משמעותי, ובעיני יכול להפוך עולמות ממש.
במקום להאשים או להצטער על איך שהמפגש נראה בערב, פשוט להשקיע, להתכונן ולפנות מקום מיוחד לקראת המפגש עם בן או בת הזוג שלנו. זה לאו דווקא המעשה שעושה את ההבדל אלא תשומת הלב. כשאנו עוצרים רגע לחשוב: "עוד רגע אפגוש באשתי, איך אני יכול לשמח אותה? איך אני יכול להראות לה שהיא יקרה לי?" וכן להפך, חשיבה זו כבר הופכת את המפגש למשהו אחר לגמרי.
וכמו שאמרנו, באופן מעשי אנו יכולים לבטא זאת אינסוף דרכים. זה יכול להיות בכוס קפה שכבר מונחת, בחיוך לבבי, בהתעניינות כנה, ובכך שלכמה דקות נשאיר את כל "העולם" (הפלאפון, המחשב, הכביסה, או הבוס) בחוץ, ובאמת ניתן זמן, יחס ומקום מיוחד לבן או בת זוגנו.
תחושה כזו של אכפתיות, של נתינת מקום, של לעשות במיוחד עבור האיש/ה שלי, מוסיפה אהבה, התרגשות ושמחה רבה לתוך הקשר הזוגי והמשפחתי כולו.
וכמו שידידתי סיכמה: "בכל בוקר, זה כבר 6 שנים, בעלי שולח לי הודעה, שבא הוא כותב לי עד כמה הוא מודה לי, שמח ומעריך שאני משקיעה במיוחד בעבורו...." וזה נותן לי כוח.
שנזכה ללמוד מהם... ולהרבות שכינה, אהבה ושמחה בתוכנו!
אודליה מימון (MA), טיפול זוגי ואישי והנחיית קבוצות, מנהלת מרכז "אוצרות פנימיים". otsarpnimi@gmail.com