השופט קבע כי התמונה שמצטיירת מהראיות היא מערכת יחסים פיננסית עמוקה ומורכבת בין בעלי השליטה של החברות לבין ייגרמן, אשר מתבססת הן על רקע עסקי והן על רקע אישי, והיא שיצרה התחשבויות רבות ורחבות היקף.
"התרשמתי מעדותו של פלד כי הוא לא הפנים את האסון המתרקם על הקבוצה והאמין כי מדובר באי סדרים שאפשר לתקן. התרשמתי כי שייתכן כי רק בשלב מאוחר יותר נפל לו האסימון וכאשר הבין כי המערכת נפלה לסחרור ניסה לתקן את המצב", כתב השופט אך הדגיש כי "הוכח שנורות האזהרה היבהבו חודשים קודם לכן והיה זה תפקידו של פלד להתייחס אליהן וזאת לא עשה".
השופט ציין כי "פלד הפר אמונים כלפי החברות שהיה יו"ר הדירקטוריון שלהן במערכת יחסיו הפרטית על היועץ טל יגרמן ואיפשר ליגרמן לעשות בחברות כשלו. רפי פלד ביטל את שיקול דעתו אל מול אחרים, שמע אזהרות והעדיף להתעלם מהן".
עניינה של הפרשה בתיק זה הוא במהלך בזק שביצעו הנאשמים אריה גבעוני, דוד הבי, וטל יגרמן, וכן פלד, במהלכו השתלטו על קבוצה של חברות ציבוריות בתוך מספר חודשים. את מסע הרכישות ביצעה הקבוצה בעזרת מינוף משמעותי באמצעות הבנקים המרכזיים. כאשר הגיעה השעה לפדות את ההלוואות שניטלו לצורך ההשתלטות על החברות הציבוריות נעשה שימוש בכספן של החברות.
שלושת הנאשמים האחרים בפרשה - אריה גבעוני, דוד הבי והיועץ הפיננסי טל יגרמן - הורשעו בעבירות של גניבה בידי מנהל, גניבה בידי מורשה, עבירות מנהלים ועובדים בתאגיד ומרמה והפרת אמונים בתאגיד.
ביחס לנאשמים שהורשעו בעבירות הגניבה, כתב השופט כי הם עשו שימוש ציני בכספי החברות ולא בחלו באמצעים והביאו עשרות מיליוני שקלים לעסקיהם.