עונשה של ענת קם קוצר בשנה

בית המשפט העליון קיצר בדעת רוב את עונשה של עיתונאית "וואלה" לשעבר, שהורשעה בריגול. השופט סולברג התנגד לקיצור העונש.

שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , י"ח בטבת תשע"ג

העונש קוצר. קם עם סנגורה בביהמ"ש
העונש קוצר. קם עם סנגורה בביהמ"ש
צילום: פלאש 90

שופטי בית המשפט העליון הורו על קיצורו של עונש המאסר אשר הוטל על העיתונאית לשעבר ענת קם, אשר הורשעה בריגול בעקבות פרשת המסמכים שנלקחו מלשכת אלוף פיקוד המרכז.

העליון הורה על קיצור העונש המקורי בשנה, כך שיעמוד על שלוש שנות מאסר וחצי.  על קיצור עונשה הוחלט ברוב קולות של השופטים חנן מלצר ועדנה ארבל, בניגוד לעמדתו של השופט נועם סולברג.

לקריאת פסק הדין המלא לחצו כאן

אם תסכים ועדת השחרורים שליד השב"ס לנכות שליש מעונשה, עשויה קם לצאת לחופשי כבר בפברואר 2014.

השופטת עדנה ארבל, אשר ישבה בראש ההרכב שדן בערעורה של קם, קבעה כי יש להביא להרתעה ממשית מפני ביצוע עבירות כדוגמת זו שביצעה קם.

לדבריה, "על עונשה של המערערת (ענת קם - ש.פ) להיות חמור במידה שתביא להרתעה בת-פועל בקרב אלה המשרתים את המערכת הצבאית ואשר עשויים לבקש למעול בה. דווקא על שום הקלות היחסית שבה מסתבר כי ניתן להדליף מידע סודי, ובהתחשב בכך שמניעת הדלפה מבוססת במידה רבה על אמון, כמו-גם נוכח הסכנה הגלומה בהדלפות מסוג זה, העונש בענייננו צריך להדגים כי בצד מעשים כגון מעשיה של המערערת, יש מחיר יקר לשלם".

מנגד ציינה ארבל את שיתוף הפעולה של קם עם הרשויות, את תקופת מעצר הבית הארוכה, כמו גם את עברה הנקי, "בעברה של המערערת לא דבק רבב וזוהי היתקלותה היחידה עם החוק. דומה כי המחיר האישי שהפרשה גבתה ממנה, כמו-גם העובדה שהוטל עליה עונש מאסר בפועל, יש בהם כדי להבטיח כי שיקול ההרתעה האישית יוגשם בעניינה במידה רבה, והסיכוי שהיא תשוב ותבצע עבירות דומות במבט צופה פני עתיד הוא נמוך ביותר עד אפסי".

לאור זאת קבעה ארבל, בהסכמת השופט חנן מלצר, כי יש לקבל את הערעור חלקית וכי יש "לקצר את עונשה של המערערת מ-54 חודשי מאסר בפועל ל-42 חודשים. יתר רכיבי העונש יוותרו על כנם".

על חוות דעת אלו חלק השופט סולברג שנותר בדעת מיעוט, ואשר טען כי "בפרשה יחודית בחומרתה עסקינן, ללא אח ורע. קיצור העונש עלול לטשטש את גבולות זכות הציבור לדעת, מקום בו נדרש להציב חיִיץ ברור בין חירות לבין הפקרות. בגזר הדין שניתן בבית המשפט המחוזי באו לידי ביטוי שיקולים נכוחים, איזון נכון וענישה הולמת. במצב דברים שכזה, הלכה פסוקה היא, כאמור, כי ערכאת הערעור אינה מתערבת. לא ראיתי עילה לחרוג מן הכלל, ולפיכך דומני כי דין הערעור להידחות".