שחקנית התיאטרון הוותיקה זהרירה חריפאי, כלת פרס ישראל בשנת 2003 וזוכת פרסים רבים נוספים בהם פרס מפעל חיים ופרס התיאטרון, הלכה היום (רביעי) לעולמה.
חריפאי נפטרה בגיל 84 לאחר תקופה ארוכה בה הייתה חולה.
על דמותה של חריפאי, מתוך אתר 'ויקיפדיה': זהרירה חריפאי נולדה וגדלה בתל אביב. אביה היה חיים לייב חריפאי, מורה לעברית, שעלה מרוסיה בשנת 1924 וכתב, בין השאר, בעיתונים "דואר היום" ו"הארץ". ב-1933 בגיל ארבע התייתמה מאביה שמת עקב דלקת ריאות. אמה, חנה דבורה, עבדה במטבח של גן ילדים. בתיכון למדה זהרירה חריפאי בבית הספר החקלאי מקווה ישראל. בעת לימודיה הצטיינה, בין היתר, בשחייה. אחרי סיום הלימודים התיכוניים עלתה להכשרת גבת במסגרת גדוד הפלמ"ח. במלחמת העצמאות הייתה אלחוטאית בחטיבת גולני. לאחר שיחרורה הופיעה בלהקת הצ'יזבטרון בתוכניתה האזרחית מחוץ לצבא, ולמדה בבית הספר הדרמתי שליד התיאטרון הקאמרי. אחד ממוריה היה פיטר פריי, אולם זהרירה חריפאי החשיבה עצמה קודם כל לתלמידתו של יוסף מילוא, מייסד תיאטרון הקאמרי. בשנות החמישים והשישים שיחקה בהצגות "כובע הקש האיטלקי" ו"כטוב בעיניכם" בקאמרי, "מעגל הגיר הקווקזי" והצגות נוספות בתיאטרון חיפה, ועוד.
חריפאי התפרסמה במיוחד בתפקידים שגילמה במחזותיו של חנוך לוין, כמו "סוחרי גומי", "אשכבה", "יעקובי ולידנטל" ו"רומנטיקאים". מחזות נוספים בהם כיכבה היו "הנשים האבודות מטרויה", "אמא קוראז'" ועוד.
בשנות התשעים החלה גם לביים לתיאטרון הספרייה ותיאטרון בית צבי ברמת גן ולימדה משחק בבית צבי (ביימה , בין היתר, "יעקבי ולידנטל" שבו שיחקה ביתה, איה שוא, "ירמה" עם שירי גולן בתפקיד הראשי, "אלוף הבונים" עם יורם חטב בתפקיד הראשי וכו'). ביימה בהמשך את ההצגה "רסיסים" בפסטיבל עכו ואת "דבורה ברון" מאת יהודית קציר בתיאטרון הקאמרי. אחרי 2003 שיחקה במשך שבע שנים בתיאטרון בית לסין (למשל ב"אבודים ביונקרס" מאת ניל סיימון) , אחר כך בתיאטרון באר שבע ושוב בקאמרי.
חריפאי שיחקה גם במספר סרטי קולנוע, בהם ארבעה סרטים של אפרים קישון: "סאלח שבתי", "השוטר אזולאי", "תעלת בלאומילך" ו"השועל בלול התרנגולות" (לצדו של שייקה אופיר, איתו הרבתה להופיע גם על הבמה). בשנת 2007 שיחקה בסרט "מדוזות" (זוכה פרס מצלמת הזהב בפסטיבל הקולנוע בקאן) של אתגר קרת ושירה גפן.
חריפאי קיבלה את פרס מפעל חיים מהאקדמיה הישראלית לתיאטרון ב-2001, פרס ישראל בתיאטרון ב-2003 ופרס הוקרה ב"פסטיבל אשה" ב-2004.
בשנת 2012 זכתה בפרס התיאטרון הישראלי לשחקנית המשנה הטובה ביותר בהצגה "סוף טוב" בקאמרי.