כשגדול מפרשי התנ"ך, רש"י, בא לפרש את הפסוק בספר בראשית "ותכחש שרה לאמור לא צחקתי" מפרש רש"י את המלים "שינה הכתוב מדרכי שלום".
האם תמיד צריך לומר את האמת? האם במקרה של פגיעה באחר, בחבר, באישה יש לספר את כל האמת? שאלה. כבר פתחתי והבאתי את דבריו של רבי שלמה יצחקי בנושא.
ובזאת בדיוק עוסקת ההצגה הנפלאה שמעלה בימים אלו תיאטרון הקאמרי. עדלאידע.
כמה ימים לפני חג הפורים, מתרחשת העלילה הזו שמסגרתה חקירה שגרתית של רופא הנחשד ברשלנות מביאה לעימות טעון בינו לבין חוקר המשטרה המתמודד בעצמו עם שקר לו היה שותף בעבר. שקר גורר שקר, שגורר שקרים נוספים, וכל הדמויות במחזה עושות הכל רק כדי לא להתמודד עם אמת פשוטה אחת, עליה יהיה עליהם לשלם מחיר.
המחזה המרתק עוסק בסוגיה נוקבת, שימיה כימי העולם: מה היא אמת? עד כמה אפשר להתעלם ממנה, או לשנות ולעצב אותה לצרכינו. האם רצוי תמיד לדעת את האמת כולה גם במחיר הרס עצמי וחורבן התא המשפחתי? האם בכלל אפשר להתמודד עם אמת מחלטת או שעדיף לעיתים לבחור באי האמירה לטובת החיים עצמם. מחק ההצגה מצויין והוא בנוי על הקירבה בין השחקנים לקהל, כשאחד השחקנים (רופא השיניים במקרה הנוכחי) מתיישב אחת לכמה דקות על הכסא בשורה הראשונה לצידם של הצופים וזה גם יופיה של ההצגה.
גם החיבור של רופא שיניים, הוא חיבור מצויין. כולנו הרי מזדהים עם האמירות הנשמעות בהצגה. שגם פוחדים ממנו וגם יודעים תמיד שהוא עשיר כמחירי טיפולי השיניים.
משחק נפלא ועשוי ברוב טעם מביאים לבמה את שאלת האמת. לכו, שמעו ותחליטו בעצמכם.