מה קורה ככשופטי בג"ץ לא ממש מעוניינים להכריע בעתירה? נמנעים מהכרעה עד שהעילה לעתירה מתבטלת והעתירה הופכת ל"תיאורטית".
כך קרה גם בעתירה שהוגשה לבג"ץ על ידי ח"כ איתן כבל, עמי אילון, טל זילברשטיין ועמרם מצנע ובעתירה דומה שהגישו ח"כ חנין זועבי, עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל והאגודה לזכויות האזרח בישראל.
שתי העתירות תקפו את החלטת מליאת הכנסת לשלול מחברת הכנסת חנין זועבי זכויות מסוימות הנתונות לכל חבר כנסת, וזאת משורה ארוכה של טענות.
בעקבות סיום כהונתה של הכנסת ה-18 ביקשו שבעת שופטי בג"ץ היושבים בתיק זה, ובראשם נשיא ביהמ"ש העליון השופט גרוניס, מבעלי הדין להביע עמדתם לגבי האפשרות של מחיקת העתירות, וזאת מאחר שתקופת שלילת הזכויות הסתיימה.
העותרים בשתי העתירות טענו שאין למחוק את העתירות וכי ראוי להכריע בשאלה מה גדר הסמכות של הכנסת לשלול זכויות של חבר או חברה ולהטיל סנקציות עליהם. בין היתר ציינו העותרים, כי בעלי הדין השלימו את טיעוניהם לגבי העתירות, מה גם שהסוגיה עלולה לחזור ולעלות גם בכנסת הנוכחית. לעומת זאת, הכנסת והיועמ"ש לכנסת טענו שיש למחוק את העתירות.
השופטים קיבלו את עמדת הכנסת וקבעו, כי "דעתנו היא שיש למחוק את העתירות. ברור כי מעת שהכנסת ה-18 סיימה את תפקידה אין עוד כל נפקות להחלטה של מליאת הכנסת ה-18 לשלול זכויות מסוימות מחברת הכנסת זועבי. על כן, הסוגיה הפכה תיאורטית".
"אכן, ייתכן שבפני הכנסת ה-19 תונח בעיה דומה, אך ברור שהתשתית העובדתית תהא שונה, אף אם השאלה המשפטית תהא דומה. בית המשפט אומנם שמע את טיעוניהם של בעלי הדין, אך עובדה זו כשלעצמה אין בה די כדי להצדיק שבית משפט זה יקדיש את משאביו המוגבלים לבחינה של שאלה תיאורטית", הוסיפו השופטים.