בשבת פרשת תרומה התקיימה במלון פארק בירושלים, שבת בנושא: "אדם מחפש זהות".
שותפים לרעיון ולעשייה, חברו יחד, מכון שילה בשיתוף ארץ אהבתי, ובמחיצתם עברנו שבת מענגת ועשירה, בה נדונו שאלות של זהות המעסיקות את הציבור הדתי לאומי בנושאים של רווקות מאוחרת, נישואין מוקדמים, קשרים ויחסים בתוך המשפחה הגרעינית והמורחבת, והסתגלות לחברה רב תרבותית טכנולוגית ומשתנה.
בערב שבת, ד"ר צבי מוזס, הציג בפנינו את מכון שילה, כגוף הנותן שירותי יעוץ וטיפול פסיכולוגי לאוכלוסיה הדתית על זרמיה השונים. כמו כן, הוא תאר בפנינו את הפעילות המגוונת של המכון וכן, את אופי הפניות המטופלות בו בדגש על חיפוש אחר זהות של הפרט ותהליכי גיבושה במהלך הטיפול הפסיכולוגי.
בנוסף, נחמה קירשנבאום אבינר, פסיכולוגית במכון, הציגה מקרה מחדר הטיפול, באמצעותו חשפה בפני המשתתפים צוהר אל עולם הטיפול תוך התייחסות למקומו של המטפל בהתפתחות אישיותו והתנהגותו של המטופל לאורך זמן.
שתי ההרצאות הועברו בצורה בהירה ומובנית גם למשתתפים שאין להם נגיעה ישירה בתחום המקצועי. אלה גילו עניין רב בתכנים מאחר ורובם ככולם, נגעו בנושאים אוניברסאליים הפוגשים כל אדם בשלב כלשהו במהלך חייו.
למחרת היום, שמענו הרצאה מרתקת ומעוררת מחשבה מפי הרב צחי הרשקוביץ, אוניברסיטת בר אילן, בנושא: "זהות יהודית בין מהות למסגרת".
הרב פיתח את הרעיון, שאחרי המעשים הולכים הלבבות, תוך התייחסות לכך שרוב מצוות התורה מחייבות מעשה ומיעוטן (7 בלבד) הינן רעיוניות (אנוכי ה', לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני, ואחרות). ולכן, כשמגיע נוער למסגרות תורניות בציפייה לגבש את זהותו באמצעות לימוד עיוני, הוא נתקל בקושי ובבלבול מאחר ובתחילת דרכו בישיבה לא ברור לו כיצד לימוד הגמרא עשוי לתרום לו בעיצוב אישיותו.
הרב חתם את דבריו באמרו שכדי שהנער הלומד בישיבה יגבש את זהותו, עליו להיצמד למסגרת עשיית המצוות המעשיות ומתוך עשייתן הרציפה והמתמשכת תורחב התודעה והמהות. בהקשר זה נראה לי מתאים להקביל את חדר הטיפול כמאפשר תהליך דומה. גם כאן הבניה והשמירה של המסגרת הטיפולית, קרי השעה, המקום, הזמן, והמחויבות המתמשכת החוזרים שוב ושוב. יוצרים מקום פיזי אשר בסופו של דבר משפיע על הרחבת המודעות והתודעה של האדם הפונה לטיפול פסיכולוגי.
בהמשך התפתח רב שיח ערני ותוסס בין המרצים המשתתפים והחבר יונתן דובוב, מנהל מועדון הגולה בפתח תקווה. פאנל זה התבקש לעסוק בנושא: "שאלות הזהות האישית ובחירת בן זוג". בפועל הדיון התמקד בשאלה מי יותר אינטליגנטי? ובידי מי הסמכות להחליט על גורל "הילד הבוגר" ? האם בידי ההורים אשר ילדיהם נתפסים כיציר כפיהם ולכן אין להם ברירה אלא להפנים ולהזדהות עם ערכי ההורים, או לחילופין, בידי הילד שהגיע לגיל בו הוא "איש", עצמאי ובעל דעה ולכן אביו ואמו מתבקשים לנהוג בו ביראת כבוד.
חתם את השבת המוזיקאי, יונתן רזאל, בסיפור ושיר. דרך סיפורו האישי נדונה השאלה האם מפגש בין עולמות ותרבויות שונים מרחיב את הזהות של היחיד בתהליך ההתגבשות או אולי תורם ליצירת זהות מבולבלת שמתקשה להתעצב להתגבש ולמצוא כיוון.
לשיטתי, נדמה כי רבי אלעזר בן עזריה השיב לשאלות שנדונו בשבת זו באמרו בפרקי אבות: "כל שחכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה? לאילן שענפיו מרובין ושורשיו מועטין, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו... אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה? לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין, שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזין אותו ממקומו...
בהנחה שאנו מזדהים עם אמירה זו הרי שהילדים של כולנו מפנימים מזדהים ומאמצים את מעשינו והתנהגויותינו היומיומיים יותר מאשר את דיבורנו ולכן אנו יכולים לסמוך עליהם לכשהם יוצאים החוצה לחפש אחר זהותם שמתוך ההזדהות עם הדוגמא האישית של ההורים. הם ידעו ויכירו את שורשיהם ויפעילו שיקול דעת נבון.