פגיעת בול

מנחם, קשיש ערירי וניצול שואה, מקבל מכתב מגרמניה המזרחית.

כמוכם, היה נראה לו מוזר לקבל מכתב ממקום כזה, שנים רבות לאחר שגרמניה הפכה למדינה אחת. עיון בתאריך המשלוח מגלה שהמכתב יצא משם לפני כעשרים שנה וכנראה התגלגל במסדרונות הדואר שנות דור. המכתב מעורר אצל מנחם זיכרונות עתיקים, קשים, ומסתבר שגם לא פתורים. עד כדי כך שהוא חושש לפתוח אותו. העזרה מגיעה מכיוונו של השכן, משה, שמחליט להיכנס לעובי הקורה ולנסות לעזור, לחזור לאחור ולהעיר מרבצם את אותם זיכרונות קפואים.

בעזרת המכתב אנחנו מגלים את הצלקת aיושבת על לבו של מנחם, ואת הדילמה האנושית הקשה שאיתה התמודד לפני שנים. אך במאי הסרט, עופר זינגרמן, לא מסתפק בכך ומעמיד שוב את הקשיש מול דילמה קשה המטלטלת אותו, לקראת סופו של הסרט.

הסרט כולו בנוי על היכולת הדרמטית של שני שחקנים מבוגרים, ונדמה לי שלא הייתה יכולה להיות בחירה יותר טובה מזו שנעשתה. גדליה בסר, המשחק את תפקיד מקבל המכתב, הוא שחקן ובמאי ותיק, ומספיקה הבעת פנים קטנטנה שלו כדי להעביר לצופה עולם ומלואו של מסר ורגש. יוסי גרבר, שחקן עומק רגיש ומוכשר, בתפקיד השכן הטוב, מוכר ודאי לכולנו מהתפקידים הרבים שמילא בחייו. הצירוף בין השניים יוצר דרמה מלאת הבעה ואפילו מרוממת, למי שמשחק משובח עושה לו משהו.

עפר זינגרמן, הבמאי והתסריטאי, מוליך אותנו לאורך העלילה הלא מסובכת בדרך איטית ויחסית רגועה, באופן שמשתלב מצוין עם הקצב האיטי של שני המבוגרים הקשישים. מי שמחפש אקשן וקצב גבוה, שלא ינסה אפילו לצפות בטריילר. כל רגע דרמטי מקבל את הזמן המלא שלו, והצופה מוזמן לחוות יחד עם הגיבורים את כל עומק הרגש של הסצינה.

הצלם ליאור פרי החליט לרדת מהסטנדרט ההוליוודי, בעיקר בנושא התאורה, החלטה שמצריכה לא מעט אומץ. הוא השאיר חלקים בתוך הסצינות כמעט ללא תאורה ובכך הכניס אותנו הצופים לאווירה הדרמטית המתבקשת. אם הצילום שלו לא היה כל כך מקצועי זה היה אולי מפריע לעין, אבל דווקא הצילום המוקפד כל כך גורם להחלטה הזו להיראות הגיונית ואפילו מתבקשת.

אם אתם לא חוששים מלהתמודד עם דילמות מורכבות, והקצב הרגוע של הסרט לא מרתיע אתכם, תוכלו למצוא כאן יצירה קולנועית מרגשת ומעוררת מחשבות עמוקות.

הסרט "מכתב מהעבר", תסריט ובימוי: עפר זינגרמן, הפקה: קסיס סרטים