צדק מאוחר / עדי גרסיאל
ידיעה קטנה ב'הארץ' חשפה השבוע דרמה גדולה. "דו"ח של האו"ם: בנו של כתב זר נהרג מאש פלסטינית", דיווח העיתון בחמיצות מסוימת. מדובר בעומאר אל-משראווי, בנו הקטן של ג'יהאד אל-משראווי, כתב ה-BBC בעזה. תמונתו של האב אוחז בגופת בנו פורסמה ברחבי העולם, ואף הגיעה לשער הוושינגטון פוסט, וסימלה בעיני כלי תקשורת רבים את התוקפנות והאכזריות הישראליות במבצע 'עמוד ענן'. דו"ח האו"ם, כאמור, קובע כעת כי הפעוט נהרג מרקטה פלשתינית תועה.
אתר 'פרספקטיבה' ניתח השבוע את סיקור המקרה בזמן אמת והגיע למסקנות מפתיעות. על פי האתר, הטענה שישראל היא שהרגה את התינוק פורסמה לראשונה באמצעות טוויטים (ציוצים) של כתבי ה-BBC. הכתב בוושינגטון, למשל, ביקש מהעוקבים שלו בטוויטר לכבד את זכרו על עומאר הקטן אשר "נהרג במתקפה הישראלית היום". ואילו פול דנהאר, הכתב הראשי של ה-BBC בישראל, צייץ למחרת: "כרגע ביליתי מספר שעות קורעות לב עם עמיתי מה-BBC, ג'יהאד, אשר בנו עומאר בן 11 החודשים נהרג מפגז ישראלי בעזה".
בעקבות אנשי ה-BBC, שלמעשה לא חקרו את האירוע והסתפקו בציוצים ספקולטיביים, שוכפל הסיפור בכל רחבי העולם, ואיש לא טרח לבדוק אותו – הרי זה פורסם ב-BBC!
אגב, אותו דנהאר, המשמש גם כראש תא הכתבים הזרים בארץ, הזדרז גם להביא במבצע 'עמוד ענן' תמונת ילד סורי הרוג ולטעון כי מדובר בפלשתיני. בעקבות זאת הוא זומן לשיחת אזהרה על ידי לשכת העיתונות הממשלתית.
השתלשלות האירועים הזו מרתיחה, וברור כי הזיכוי המאוחר של ישראל הוא כמעט חסר משמעות תקשורתית והנזק הוא בלתי הפיך. ובכל זאת, יש כמה לקחים חיוביים מהפרשה. ראשית, אסור להתייאש. גם גופים שאינם מחובבי ציון, כמו האו"ם, יכולים להפתיע כשמציגים בפניהם עובדות משכנעות. שנית, לא לוותר: אחרי שתי פאשלות מקצועיות, מיסטר דנהאר, הכתב הראשי, צריך לסיים את תפקידו כאן בבושת פנים. ואם הוא או הרשת שלו לא מבינים זאת, זה יקרה אחרי גל תלונות ל-BBC, ואם צריך - גם התערבות של לע"מ. ושלישית, המהירות היא יתרון לא רק בשדה הקרב הפיזי, אלא גם במאבק התודעתי. אם מערכות ההסברה הצבאיות והאזרחיות שלנו ימשיכו להתנהל בכבדות ולא ישכילו לתת מענה מהיר למקרים כאלה, העלילה הבאה היא רק עניין של זמן.
רוקדת על הגגות / חני לוז
ביום שלישי בבוקר אירעה תאונת אימונים קשה ושני טייסים נהרגו. שניהם בעלי משפחות, שהותירו אלמנות ויתומים. ביום ראשון, בטקס קבלת פרס ביקורת התקשורת, אמרתי בין השאר כי "הדה-לגיטימציה למדינת ישראל מקבלת את הלגיטימציה שלה מכאן, מהעיתונות המקומית", ולא עברו ימים רבים וקיבלנו מנה מכוערת של שנאה לצה"ל ולישראל, שעוברת בשקט תקשורתי מחליא, עד לרגע כתיבת שורות אלה.
פעילת השמאל הקיצוני נועה שינדלינגר, שיצרה סרטים עבור 'הטלוויזיה החברתית' הנתמכת על ידי הקרן החדשה, כתבה כך, בעקבות מות החיילים (תרגום מאנגלית): "כנראה שיהיו לנו בשורות טובות הבוקר (רמז: תאונת אימונים קטלנית לצכ"ל [צבא הכיבוש לישראל – ח"ל])". בהמשך, בעברית: "אשמח גם אשמח בנפול אויביי... זה מסוק המשמש לתקיפה וירי מן האוויר (על עזה – ח"ל) קולולולולולו!".
מכיוון שאני זוכרת היטב ימי שידור בגל"צ, בערוץ 2 ובשאר ערוצי המיינסטרים שעסקו בנאצות שנאמרו נגד חיילים, כמו האיחול "שכולם יהיו גלעד שליט" (תושב חברון, לאחר הרס הבית של נועם פדרמן באישון לילה). יעל דן, שראיינה בזמנו את אלישבע פדרמן, אף אמרה לה בשידור שהיא לא מאמינה למה שהיא מספרת, וניתבה את השיחה נגד אותה אמירה אומללה ומכוערת, שאותו תושב התנצל עליה בהמשך. זה לא עזר. דבריו צוטטו כמעט בכל כלי התקשורת, וימי השידורים הפכו, כמו בימי הזיכרון לרבין, לבמות שנאה להאשמת כל הימין, המתנחלים, תושבי קריית ארבע וחברון.
מסתבר שהגברת שינדלינגר לא לבד: מטורף קיצוני מהשמאל בשם שאול חנוכה פרסם תמונה של ג'יפ מג"ב בוער, ושאל אם "אתם אוהבים את המגבניק שלכם מידיום רר או וול דן". האם בגלי צה"ל יעשו קמפיין דומה נגד אנשי השמאל הקיצוניים הללו?
קדושה סלקטיבית / ישראל מידד
כתבי המשטרה והצבא מואשמים לא פעם שהם מדברים מגרונו של הממסד. התקשורת הישראלית מואשמת בכך שהיא משתפת פעולה עם גופי הביטחון ובעצם אינה עורכת תחקירים עצמאיים אלא מקבלת ללא עוררין את גרסת צה"ל. רוני דניאל, הכתב לענייני צבא של ערוץ 2, הוא אחד מסופגי הביקורת הקבועים.
ביום שישי האחרון פרצו מהומות בהר הבית. הודעתו של דובר המשטרה, שמואל בן-רובי, מציינת כסיבה למהומות, שכללו יידוי בקבוקי תבערה, את עלייתו של ח"כ משה פייגלין להר. פייגלין הגיב כך: "המשטרה... מנסה לגלגל עכשיו את האחריות אליי ומאשימה אותי... הם היו טוענים שהרשל גרינשפן הוא האחראי לליל הבדולח". האם הכתבים השונים מתחו ביקורת על האשמה זו של המשטרה, ביודעם שרק לפני שבועיים היו התפרעויות במקום בלי ביקור של ח"כ מהליכוד, ושחמאס והתנועה האסלאמית מנסים ליזום הסלמה, ושבסוכות כבר תקפו יהודים שסיירו בהר ושגם נפילת עץ בסערת רוח הייתה באשמת היהודים?
ביום שלישי נכנסו חברות הכנסת סתיו שפיר, תמר זנדברג ומיכל רוזין לרחבת הכותל והתעקשו על זכותן להתפלל. כזכור, ח"כ פייגלין לא הורשה להיכנס לכיפת הזהב והמשטרה אף סגרה את ההר לגמרי. ח"כ זנדברג, שהתעמתה עם שוטרים שדרשו ממנה להשאיר את הטליתות בחוץ, אמרה: "אני דורשת להיכנס. הפרשנות של הזרם הקיצוני לחוק המקומות הקדושים לא מקובלת עליי". מעניין מדוע דבריה, בניגוד לאלה של פייגלין, עברו בלי סרקזם תקשורתי.
ביקורת הנקרא
"החשמל יתייקר, אבל פחות" (כותרת ב'ידיעות אחרונות')
וכדי שמישהו לא יפרגן בטעות לממשלה היוצאת, דחקנו את הידיעה - הקטנה - לעמוד 51
"זכור שגם אני טעיתי, ויותר מפעם אחת. ואתה?" (סבר פלוצקר בטיפים לשר המיועד יאיר לפיד, 'ידיעות אחרונות')
מה, פלוצקר לא יודע שלפיד לעולם אינו טועה? זו פשוט המציאות שלא תמיד מספיקה להסתדר לפי מה שהוא כותב
"אזרח זר ניסה לשדוד בית בדרום תל אביב ותקף את בני המשפחה" ('הארץ')
אנחנו עדיין מתלבטים אם מדובר באזרח בלגי, קנדי או מיקרונזי. אפשר רמז?
חדשות בחדשות
'גלובס' דיווח כי עיתון 'הארץ' שוקל לעבור מהבניין בתל אביב לאזור התעשייה של חולון, על מנת להוזיל עלויות. בתוך כך הודיע השבוע מנכ"ל העיתון לעורכים כי 'עכבר העיר', המקומון התל אביבי מבית 'הארץ', צפוי להיסגר.
לשכת העיתונות הממשלתית (לע"מ) מעריכה כי כ-500 עיתונאים צפויים להתלוות לביקורו של הנשיא אובמה בישראל השבוע. כ-200 עיתונאי הבית הלבן יגיעו בטיסת מיוחדת מוושינגטון ערב הגעת הנשיא, ועוד כ-300 יגיעו ממדינות אחרות בעולם.
'כלכליסט', העיתון הכלכלי מבית 'ידיעות אחרונות', דיווח כי אליעזר פישמן מעמיד למכירה את מתחרהו 'גלובס', בשל הפסדי העיתון בשנים האחרונות.