אברם בן אברם חיים, נולד וגדל בלודז' פולין, ובזמן השואה הוגלה לסיביר יחד עם אשתו וילדיו.
תנאי החיים בסיביר היו קשים במיוחד, קר נורא והיה מעט אוכל. אברם עבד כמנהל העבודה של צוות מתיישבים יהודים שכרתו עצים גדולים ביער.
לקראת הפסח, חבריו השבויים שחשבו שיש בידו חכמת הלב הדרושה כדי להצליח במשימה בקשו ממנו שיבנה תנור לאפיית מצות.
אברם, שידע שהוא מסכן את חייו ואת משפחתו לא היסס ובנה את המאפיה ביער. בעת הכנת המצות, עמדו על המשמר חברי הקהילה.
"ראשו" מספר ה.ג הנכד שתרם את המצות , "היה עטוף בסמרטוט, בשל החום הרב של התנור המאולתר. כל המעורבים במצווה זו הבינו שעליהם לפעול בחשאיות גמורה, שכן אם מעשיהם יתגלו, גזר דינם יהיה מוות. משימתם צלחה וסבי הצליח למלא את הבקשה ולאפות מצות".
לזכרו, ולזכר מסירות הנפש שהוא הפגין, תלמידי ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' במודיעין בשיתוף עמותת 'לאורו נלך' חילקו השנה מאות חבילות של מצות שמורות עבודת יד לחיילי מילואים ולנזקקים ברחבי הארץ.
ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל במודיעין, הרב (אל"מ במיל') אליעזר שנוולד, אמר כי "מצה עבודת יד נעשית כולה באפיה ידנית. בהלכה היהודית ישנה חשיבות רבה לכוונה בה נעשית המצווה. כאשר המצה נאפית בידיים ניתן לחשוב ולהתכוון כי הכנת מצה זו נעשית 'לשם מצת מצווה', במיוחד לקראת חג הפסח הבא עלינו לטובה".
"במצות האלו, שנעשו ע"י יהודי מאמין, יש קדושה וכוח רוחני מיוחדים. כלומר, על ידי אכילת המצה השמורה בליל הסדר מתחזקים האמונה והביטחון של היהודי. אנו מקווים ומתפללים שהמצות שנאכל בפסח זה, יהוו מקור השראה לשנה הקרובה".