הנושא המרכזי של יום הזיכרון ולשואה ולגבורה שיחול בשבוע הבא הוא 'התקוממות ומרי בשואה' בסימן 70 שנה למרד גטו ורשה.
ערב יום השואה ייפתח ביום ראשון בשעה 20:00 בערב, בעצרת הפתיחה הממלכתית בכיכר גטו ורשה ביד ושם.
בעצרת יישאו דברים נשיא המדינה שמעון פרס וראש הממשלה בנימין נתניהו. את אבוקת הזיכרון יעלה יו"ר יד ושם אבנר שלו, את דבר נציג הניצולים תשא ניצולת השואה עליזה שומרון ויטיס.
יו"ר יד ושם, אבנר שלו, אמר במהלך החזרה האחרונה לעצרת הממלכתית, "אנחנו מקדישים השנה את יום הזיכרון לשואה ולגבורה לזיכרון של מרד והתקוממות במלאת 70 שנה למרד ורשה. הגבורה של התנגדות ועמידה תוך שמירה על ערכים האנושיים ועזרה הדדית כדי לחיות עוד יום אחד. ואותה גורה משמשת לנו השראה בחיי היום יום שלנו בישראל.
"אני פונה אליכם שוב למי שיש שמות או פריטים נוספים הקשורים לשואה אנא הביאו את הדברים ליד ושם והדברים ישמרו אצלנו לזכרון עד", אמר שלו.
במהלך העצרת יודלקו שש משואות. משואה ראשונה: פרץ הוכמן ז"ל, משואה שנייה: אוטו דב פרסבורגר, משואה שלישית: דינה אוסטרובר, משואה רביעית: אליעזר אייזנשמיט, משואה חמישית: מרים ליפשטר, משואה שישית: ברוך קופולד.
פרץ הוכמן, שנפטר לפני ימים אחדים ולא יזכה להדליק את המשואה, נולד ב-1927 בוורשה בשם פאוול, רביעי מבין שמונה אחים.
עם הקמת גטו ורשה נותרו האחים הגדולים מחוץ לגטו, וההורים, פרץ ואחיו הקטן זנק נשארו בגטו. כשהחריף המצב בגטו, עברו פרץ וזנק לצד הפולני, שם התחזו לפולנים והתפרנסו מזמרה ברחובות וממכירת סיגריות ועיתונים תוך שהם מבריחים לגטו מזון ובגדים להוריהם. האב בנימין מת מרעב בגטו, והאֵם מרים נורתה למוות באקצייה של קיץ 1942. את הסיגריות והעיתונים מכרו פרץ וזנק בעיקר עם חבורת ילדים יהודים בכיכר שלושת הצלבים בעיר. רוב לקוחותיהם היו גרמנים, בהם אנשי אס-אס.
"ישנו בחדרי מדרגות, והיינו חייבים להיות שקטים בזמן שהתגנבנו פנימה. לאחר תקופה ארוכה שבה לא היו לנו נעליים, השגנו נעליים מעץ, אבל הן עשו המון רעש. מצאנו פטנט – להדביק רצועות מצמיגים לסוליות", סיפר.
כשפרץ מרד גטו ורשה, היה זנק בגטו. הוא נתפס והועבר לאומשלגפלץ – כיכר השילוחים. בעת העלאת היהודים לרכבת, הצליח לברוח לחלק הפולני של ורשה ומצא שוב את פרץ.
יוסף ז'מיאן, מהיהודים שנותרו בוורשה בזהות בדויה אחרי מרד הגטו וחבר במחתרת היהודית, הנפיק לפרץ, לזנק ולחבריהם תעודות מזויפות שסייעו להם לתקופה קצרה.
ערב המרד הפולני בוורשה הצטרפו פרץ וזנק למחתרת הפולנית. "ההתנדבות למרד הפולני הייתה מבחינתי ומבחינת אחי הדרך להתנקם בגרמנים. בכל פעם שהיה צריך מתנדב לבצע משימה מורכבת – התנדבתי. המפקדים הציגו אותי כדוגמה לחייל מסור. כל מה שרציתי היה לפגוע בגרמנים, להתנקם בהם. חיי שלי לא היו חשובים לי. במובן מסוים משהו בי כבר היה מת, ולכן לא פחדתי מהמוות". לאחר המלחמה זכה פרץ בעיטורי גבורה רבים, מהגבוהים שבצבא פולין.
בתום המרד הועברו שרידי הלוחמים, בהם פרץ ואחיו, למחנות שבויים בגרמניה. עם השחרור שבו פרץ וזנק לוורשה, שם פגשו את אחיהם הגדול לאון.
פרץ וזנק הגיעו למרסיי עם תנועת "הבריחה". פרץ הפליג באניית המעפילים "ביריה" לארץ ישראל, ואילו זנק הפליג באנייה "יגור". ביולי 1946 תפסו האנגלים את האנייה "ביריה", והמעפילים נכלאו במחנה המעצר בעתלית ושוחררו ממנו לאחר חודשים מספר.
פרץ הצטרף לקיבוץ שער הגולן. במלחמת העצמאות שירת בפלמ"ח בחטיבת הנגב ונפצע. לאחר מלחמת העצמאות עבד בעבודות כפיים.
פרץ התחתן עם סימה לבית הרשקוביץ. הם גרים בהרצליה ולהם שלושה בנים ושישה נכדים ונכדות.
אלמנתו סימה תדליק את המשואה במקומו.
( צילום: ישראל הדרי באדיבות יד ושם)