1. להיות שר אוצר טירון זו עמדה מאוד לא קלה. להתחיל ללמוד הכל מא'. איך בנוי תקציב מדינה? מה החלופות האפשריות? מה כוחו של השר במערכת ומה מגבלות כוחו?
כל התהיות הללו מלוות כל שר אוצר שנכנס לראשונה לתפקידו, הן מלוות ביתר שאת שר אוצר כמו יאיר לפיד שחסר לו רקע משמעותי הן בכלכלה והן בפוליטיקה.
לפיד, איש רציני ללא כל ספק, עושה מה שכל איש רציני במצבו היה עושה, לומד. אלא שמוריו ורבותיו החדשים של לפיד אינם מורים אובייקטיביים, הם כולם אנשים המעורבים בנעשה במובנים שונים ובעלי אג'נדה ברורה בשאלות העומדות על הפרק. גם כשמדובר בצוות הבכיר של האוצר, גם כשמדובר בפרופ' טרכטנברג שהוזעק לתת שיעורים פרטיים לשר הטרי, מדובר, אם נשאל דימוי מעולם הטקסטיל, בבגדים שונים שנגזרו מאותו בד.
2. על הפרק עומדות, בזמן מיידי ממש, הכרעות לא קלות בכל המובנים. קל להיות שר אוצר כשיש כסף בשפע. קשה מאוד להיות שר אוצר כאשר הקופה ריקה וחסרים 20 מיליארד ש"ח על מנת להביא את התקציב לרמת איזון נסבלת. שר אוצר טרי כמו לפיד עומד בסיטואציה כזו במצב כמעט בלתי אפשרי, הוא תלוי כמעט לחלוטין באנשים שסביבו על מנת להבין כיצד ניתן לטפל במצב שכזה.
עיקר תפקידו של שר אוצר הוא להכריע בין חלופות אבל השאלה הגדולה היא כיצד מוצגות בפניו החלופות. שר אוצר שאיננו מצוי בנבכי המציאות הכלכלית עשוי להיות "מתומרן" בדרך הצגת החלופות, בלי לדעת כיצד לשאול את השאלות הקשות שיחשפו את תמונת המציאות כולה.
3. האיש של השר, כל שר, בקרב הדרג המקצועי של המשרד, הוא המנכ"ל. המנכ"ל הוא יצור כלאיים, חלק מהדרג המקצועי אך ממונה באופן אישי על ידי השר וחב לו חובת נאמנות אישית. מנכ"ל צריך מצד אחד להיות נאמן מאוד לשר ולפעול ליישום מדיניותו, אולם מנגד עליו מוטל לנהל את המשרד על יחידותיו השונות ולדאוג לכך שהדרג המקצועי עושה את עבודתו בתיאום מלא וכראוי.
משרד האוצר מבחינה זו הוא משרד קשה במיוחד. הציבור איננו מודע לכך שבמשרד האוצר מכהנים 7 עובדים שדרגתם היא דרגת מנכ"ל. המדובר הוא בפקידים בכירים כדוגמת החשב הכללי, הממונה על התקציבים, מנהל רשות המיסים וכדו'. מנכ"ל משרד האוצר נאלץ לתפקד כראשון בין שווים במסגרת ההנהלה הבכירה של משרדו, ולמנכ"ל חדש קשה מאוד להטיל את מרותו על הפקידים הבכירים במשרד.
הקשה מכל הוא לנהל את משרד האוצר מתוך מטרה להוביל בו שינויים. מי שלמד זאת על בשרו הוא מנכ"ל משרד האוצר בראשית כהונת השר שטייניץ, חיים שני, שהובא למשרד מתחום ההייטק. שני, שהובא על מנת לשאול את השאלות הקשות ועל מנת להוביל שינוי במשרד גילה תוך זמן קצר את המציאות הכואבת, ולבסוף מצא את עצמו בחוץ. פשוט כך.
4. שר האוצר הנוכחי, יאיר לפיד, החליט להימנע מעימות עם פקידיו הבכירים, ולא, שאלות על ריקי כהן אינן בבחינת עימות. לפיד החליט למנות למנכ"ל מישהי שהיא בשר מבשרו של המשרד. מישהי שצמחה בו עד לתפקיד בכיר. יעל אנדורן, אשר תמונה לאחר האישורים הנדרשים למנכ"לית המשרד, עבדה במשרד האוצר כעשר שנים, מתוכן כשש שנים בתפקידים שונים כסגן ראש אגף, בין השאר כסגן הממונה על אגף התקציבים.
בדרך זו עשוי לפיד לחסוך מלעצמו את המהומה שליוותה את כל תקופת כהונתו של השר שטייניץ במשרד. כהונת השר התאפיינה לכל אורכה בעימותים פנימיים במשרד, אשר האחרון והמתוקשר שבהם היה הדחת סגן ראש אגף התקציבים מהכנת התקציב הבא על ידי הממונה עליו.
5. עם זאת, מינויה הצפוי של אנדורן מעלה את החשש ששר האוצר יהפוך לשבוי בידי הדרג המקצועי של משרדו. בלי מנכ"ל שרוצה לנער את אנשי המשרד לשר האוצר אין כל סיכוי לעשות זאת. בלי מנכ"ל שמוכן לעמוד לצידו ולשאול שאלות קשות השר לעולם לא יוכל לשאול את השאלות הללו לבדו. הדברים הללו נכונים גם אם השר הוא בקי ורגיל, הם נכונים שבעתיים ככל שמדובר בלפיד.
התקווה הגדולה היא שאנדורן תתעלה מעל המשבצת ממנה היא באה, תפתיע, ותהפוך למנכ"לית שמוכנה לערער על מוסכמות ולקדם את כלכלת ישראל שלא על פי הדרך הצפויה והשבלונית. אם התקווה לא תתממש, הראשונים לשלם את המחיר יהיו המגזרים שאינם חביבים על אנשי האוצר, ובראשן השכבות החלשות. הקצבאות לסוגיהן, המצויות מזה שנים על הכוונת של אנשי האוצר תפגענה, תקציבי הרווחה והחינוך יפגעו גם הם, ומעמד הביניים הנמוך והעניים יאלצו להיכנס למגננה למשך השנים הקרובות.