חגית ריין, אם שכולה אמו של רב סרן בנייה ריין הי"ד, שנפל במלחמת לבנון השנייה, מתנגדת לקריאה של חלק מהמשפחות השכולות להפריד בין יום הזיכרון ליום העצמאות.
בראיון לערוץ 7 סיפרה ריין, "הייתי אתמול ביד ושם, וניגש אלי אחד המדריכים וסיפר לי שהם כל הזמן קוראים בטקסים בפולין, את הדברים שבנייה כתב בביקור במחנות ההשמדה, דווקא שם הוא כתב ביומן האישי שלו, שהוא גאה להיות חייל בארץ ישראל, ושהמוות שלהם הקנה לנו את החיים. שם בתוך התופת, בנייה חשב על הזכות שלנו להמשיך את החיים".
"גם הקשר בין יום הזיכרון ליום העצמאות הוא כל כך טבעי - בזכות אלה שנהרגו אנחנו יכולים לחגוג אחר כך את יום העצמאות".
ריין סבורה, שהשמחה שבאה אחרי התייחדות עם הנופלים גדולה יותר, "עוד לפני שהייתי אם שכולה, הלכתי לבית קברות בימי הזיכרון, לצערי היו לנו במושב הרבה נופלים וגם בן דוד שלי נפל. תמיד הרגשתי שדווקא המעבר בין יום הזיכרון, הביקור בבית קברות והמשך בתפילת ההודאה של יום העצמאות זה החיבור הכי אמיתי, בזכות הקשר הזה השמחה היא אמיתית".
היא מבינה לליבן של המשפחות השכולות, אך סבורה שאין להפריד בין שני הימים, "זה אחד הדברים היפים שדוד בן גוריון עשה. אני יודעת שלמשפחות השכולות קשה, אבל לא רק ביום הזה אלא בכל השנה".
"יום הזיכרון דווקא נועד לכל עם ישראל, שאין להם קשר ושלא יהיה להם חס ושלום שום קשר, עם השכול. אבל זו ההתמודדות האמיתית למצוא את האיזון בין המוות לחיים בין השמחה לעצב".
"זכיתי ללדת שמונה ילדים, ובכל הלידות תמיד לפני שנולד תינוק, יש את שיא הצירים ממש כאבי תופת, ואז באים חיים. זה הקשר בין הכאב לשמחה ולא צריך להפריד בינהם. בזכות החיילים האלה אנחנו יכולים לחגוג".
ריין סבורה שאם מכניסים תוכן דתי ליום העצמאות, המעבר בין שני הימים הופך לטבעי וקל יותר, "אחרי שקמים מיום הזכרון, והולכים לבית כנסת להודות להקב"ה להודות ולהלל, מתוך יראה וכבוד לנופלים זה הרבה יותר טבעי. אצלנו בקרני שומרון עושים גם סעודת הודיה ולמחרת גם הולכים לטייל בארצנו. אז אני מבינה שאלה שהולכים אחר כך למסיבות קשה להם, ולכן אני מזמינה אותם לבוא לבית כנסת כדי להתחבר ליום העצמאות מתוך תפילה והודיה".
"אני זוכרת שאחרי שקמנו מהשבעה עשינו חתונה לאחד מהילדים, אנשים התפלאו איך אתם עושים חתונה כל כך מהר, אבל דווקא מהמקום של עצב באים החיים, וחז"ל ידעו למה הם אמרו שלא דוחים חתונה, זה כל כך נכון וכל כך אמיתי".