1. במשרד האוצר לא נהנים לקצץ. בניגוד לתדמית שדבקה בהם פקידי משרד האוצר לא נהנים מעצם הקיצוץ, משום שהוא מביא עליהם לחצים כבדים מאוד שלא קל לעמוד בפניהם.
אולם, לפעמים פשוט אין ברירה וכמאמר הקלישאה, כמו במשק הבית של כל אחד ואחת מאיתנו, גם מדינה חייבת להתקרב לאיזון בין הכנסות והוצאות (בניגוד למשק בית היא לא חייבת להיות באיזון מלא, אבל זה עניין לטור אחר).
2. כשחסרים בקופה 40 מיליארד ש"ח צריך להביא לפחות חצי מהם מאיפה שהוא, או לקצץ בהוצאות או להביא הכנסות. אפשרות אחת היא להעלות מיסים אולם זו אפשרות שאיננה בלתי מוגבלת. ניקח כדוגמה את המע"מ. העלאת מע"מ משמעותה עליית מחירים. כשמעלים מחירים אנשים קונים פחות. אנשים שקונים פחות משלמים פחות מע"מ וכך המע"מ עולה באחוז אך ההכנסות אינן עולחות באותה פרופורציה. ככל שהעלייה במע"מ תהיה חדה יותר העלייה בהכנסות תהיה פחות משמעותית ביחס להעלאת המע"מ. גם במס ההכנסה התמונה דומה, למרות שההסבר מעט יותר מורכב.
3. דרך נוספת היא לקצץ בהוצאות. לא פעם אנחנו שומעים את המשפטים "אז תקצצו בתיאטרון", "למה לא מקצצים בספורט" ועוד טענות מעין אלו. המפתח להבנת נושא הקיצוץ טמון קודם כל בהכרת המספרים. קצבאות הילדים עולות למדינת ישראל כ-7 מיליארד ש"ח בשנה. התוכנית (הלא סופית) לקצץ אותן בחצי אמורה לחסוך כ-3.5 מיליארד ש"ח, בפועל ככל הנראה הקיצוץ יהיה קטן יותר וכך גם החיסכון, אך בכל מקרה מדובר במיליארדים. תקציב התרבות במדינת ישראל כולו עומד על כחצי מיליארד ש"ח, תקציב הספורט עוד כרבע מיליארד, זה הכול. גם אם מחר מדינת ישראל לא מעבירה שקל לאף תיאטרון ולשום ספורטאי אולימפי החיסכון הכספי הוא פחות מרבע מהקיצוץ שתוכנן בקצבאות.
4. המקומות האחרים, בהם באמת מתוכנן קיצוץ, הם פרוייקטים של תשתית, ביטחון, חינוך ומקומות נוספים בהם קיימים סכומים גדולים שניתן "לשנע". אי אפשר לקצץ למשל משכורות של אנשים, מה שכן נבחן בימים אלו הוא דחייה של העלאות שכר מתוכננות שכבר נחתמו מול עובדים בסקטורים שונים במשק. אל תקנאו בפקידי האוצר, אלו ימים קשים מאוד. התוצאה תהיה גם היא קשה ותכאב לכולם בכיס, נקווה רק שהכאב לא יהיה חד מידי.