ביום ירושלים, יוענק פרס מוסקוביץ' ליזמית הצעירה מיכל ברקאי שפותחת בסוף השנה את המכינה הקדם צבאית הראשונה שמיועדת לבנות חילוניות.
ברקאי מספר על הרצון לקדם בנות מהפריפריה, "היוזמה שלי היא להכשיר בנות מצליחות, מוכשרות ומנהיגות לשרות צבאי משמעותי ולחיים של משמעות. בחרנו את העיר אופקים כי אנחנו מאמינות בפריפריה. יש כיום מכינה קדם צבאית לבנות דתיות צה"לי, אנחנו פונות לכל עם ישראל".
עד כה הצטרפו למחזור הראשון שיפתח בחודש דצמבר, 25 בנות, "בחודשיים האחרונים הסתובבתי הרבה בפנימיות, כפרי נוער וניסתי למצוא את הבנות שזיהיתי שנדלק אצלן הניצוץ, שהן מבינות את ההזדמנות. החזון שלי הוא שב-2023 יהיו לפחות עשר מכינות כאלה. הבנות יעברו מסלול של שישה חודשים שיכללו סדרות שטח, חשיפה להיסטוריה של עם ישראל, יהדות, יוגה, כתיבה יצירתית ועשייה קהילתית. הן יבקרו בבסיסי צבא ויתרמו לקהילה, כמו כן יוצמדו אליהן נשים מנהיגות מתחומים שונים. אנחנו נשתדל לגרום להן לחשוב אחרת ולהבין שהן יכולות לשנות את העולם".
ברקאי סבורה שצריך לתת לכל הבנות הזדמנות שווה, "גדלתי בשכונה מצוינת ולמדתי בתיכון מאוד נחשב. זכיתי לנקודת פתיחה מאוד טובה בחיים, והיה לי ברור שכולם זוכים לנקודת פתיחה טובה. לא חשבתי שיש פערים כל כך מטורפים במדינת ישראל. ואז הגעתי לצבא, ואיכשהו, ניתן לכנות את זה טעות או השגחה עליונה, עם קב"א 56 ובניגוד למקובל, נשלחתי לקורס מ"כיות. אחרי שבכיתי לילות כימים בתחילת הקורס ולא הבנתי מה אני עושה פה עם כל הבנות האלה שלא קשורות אלי, נתתי לזה צ'אנס. סיימתי את הקורס והוצבתי כמ"כית במחנה שמונים והבנתי שפה מתחילה השליחות של החיים שלי. במחנה שמונים פתאום קלטתי שלתפקידים הכי פחות נחשבים בד"כ מגיעות חיילות מהפריפריה והתחלתי לשאול את עצמי את השאלה: 'האם יכול להיות שהילדות מדימונה ומירוחם באמת פחות אינטליגנטיות, פחות מסוגלות ופחות מוכשרות מהחברות שלי בצפון תל אביב? איך יכול להיות שיש כאלה פערים?'".
מיכל מספרת על חיילת בשם אופירה שהדליקה אצלה את הניצוץ, " ביום גשום וסגרירי אחד, כשהייתי ממ"מית במחנה שמונים, הסתובבתי לי בבסיס. כולו מוקף חומות אפורות כאלה… בקיצור, לא המקום הכי צבעוני ונעים בעולם. פתאום, ראיתי את אופירה, חיילת מנתיבות, יושבת ובוכה. נגשתי אליה, התיישבתי לידה, ושאלתי אותה: "מה קרה?" והיא ענתה לי בבכי: "הממ"מית, אני שונאת את המקום הזה. הכל פה אפור, הכל פה סגרירי. אין פה אפילו פרפרים. אני לא יכולה יותר להיות פה".