השבוע סיפק הרבה חומר פורה לכתיבה.
קודם כל ההתנפלות התקשורתית והציבורית על בנק לאומי כתוצאה מ"תספורת" של 150 מיליון ש"ח לאידיבי של נוחי דנקנר גרמה לי לצחוק מר. הרי אני מקווה שברור לכולם שבנק לאומי אינו מחלק מתנות לאידיבי ואם הוא הסכים להסדר חוב, זהו סימן שאין ברירה ושהאלטרנטיבה גרועה יותר.
ובאמת, למחרת ההודעה, מחירי האג"ח של אידיבי צנחו ומחזיקי האג"חים "תוספרו" בבת אחת על ידי השוק, כלומר על ידי המשקיעים עצמם, שמכרו בבהלה. הם הרי מבינים היטב את המשמעות של הנסיגה מהסדר החוב. כמה אירוני... התספורת עברה מבנק לאומי הגדול למשקיעים הקטנים באג"חים....
מה שעוד יותר מצחיק הוא לזכור שכל הדרמה הזאת התרחשה סביב תספורת של 150 מיליון ש"ח כאשר לא שמענו אפילו גיהוק כאשר ממשלת ישראל, כלומר בשם כולנו, משלמי המיסים, ויתרה על חוב של 6 מיליארד ש"ח, פי 40, מחברת החשמל, ובקושי שמענו פיהוק אחר שהממשלה היקרה שלנו הודיעה בנדיבותה שהיא תוותר על חוב של 730 מיליון ש"ח, לפי גלובס, לחברת החשמל מצד הפלסטינים, ותעלה בתמורה ב- 3% את מחיר החשמל שלנו. כמובן שכל זה בסדר גמור אבל ה- 150 מליון שחברה פרטית חייבת לחברה פרטית אחרת, זה כמובן בלתי נסבל. צביעות תקשורתית אמרנו כבר? (תודה ליונתן אוקון ודוד מרחב על הנתונים)
לאחר מכן נפלה החלטה חשובה מאוד למשק הישראלי בדבר פתיחת המרחב האווירי של ישראל לתחרות חופשית מול האיחוד האירופי, דרך אישור הסכם הנקרא "שמיים הפתוחים". כפי שאמרנו בעבר, לקואליציה הפרוטקציוניסטית יש תמיד 3 צלעות: האינטרסנטים, האידאולוגיים של השמאל הסוציאליסטי-פרוטקציוניסטי והנשמות הטובות וחסרות המושג שמגוננות על העובדים המסכנים שיאבדו את מקור פרנסתם ולא מבינים שהצמיחה שתתלווה לפתיחת השוק לתחרות חופשית תיצור פי שלוש או ארבע יותר משרות, שתהיינה גם יותר איכותיות, יצרניות ואמיתיות, משום שהן לא קיימות כתוצאה מהגנה מלאכותית מפני התחרות אלא כתוצאה מסיפוק צרכים אמיתיים של לקוחות אמיתיים בעלי יכולת אמיתית לבחור בין ספקים ושבחרו בשרות הניתן להם משום שהוא הטוב בעיניהם, באמת. הוא זה שנותן ויוצר ערך אמיתי עבורם, שזהו סוד ההצלחה העסקית.
במקרה הנוכחי, הקואליציה הפרוטקציוניסטית היתה חלשה משום שה"שלטר" שלה היה קטן. שביתה של אל על, ארקיע וישראייר לא ממש מזיזה למישהו משום שגם היום ישנן מספיק אלטרנטיבות. ההסתדרות מצדה לא העזה להשבית את המשק וליצור עימות חריף מידי בנושא די פשוט ופופולרי. הרי בסופו של דבר כולם מבינים שתחרות חופשית מיטיבה עם הצרכן ומאפשרת יותר יעדים במחיר יותר זול ובשרות טוב יותר. הישראלים אוהבים לטוס לאירופה ולא היו סולחים להסתדרות אילו היא היתה שמה רגל למהלך הזה. עיני ידע זאת ולכן התאפק הפעם ונתן למהלך הזה לקרות. לפחות כך יהיה אם הממשלה תעמוד על החלטתה וראש הממשלה לא יתקפל.
אם נוסיף לזה המבנה הקואליציוני החיובי יחסית לדעות השוק החופשי, כפי שדיברנו בשבועות האחרונים, אפשר להבין למה הפעם הקואליציה הפרוטקציוניסטית הובסה.
על זה נאמר: כן ירבו! מגיע יישר כח גדול לממשלה כולה (למעט אותם שלושה שרים שהתנגדו למהלך, לנדוור ופרץ הסוציאליסטים ואהרונוביץ), לעומד בראשה, לשר התחבורה, לשר האוצר ולשר הכלכלה שדחפו כולם את המהלך החשוב הזה והוכיחו שניתן לעשות דברים טובים בנחישות ובנושאים בהם יש תמיכה ציבורית, כפי שהסביר בזמנו מילטון פרידמן. העבודה שלנו צריכה להיות ליצור את האקלים החיובי הזה כדי שרפורמות רבות באותה רוח בכל המשק תתקיימנה, ומוקדם ככל שניתן.