גאל גרינוולד
גאל גרינוולדדוד הוכנברג

התחלה: טבת תשכ"ד, שטרסבורג, צרפת. האב שימש עורך של עיתון יהודי מרכזי בצרפת. "הייתה לו הכשרה כרב וזה גרם לכך שהוא ראה בעיתון כלי אדיר להשפעה על הקהילה היהודית". האם עסקה בהגהות. בכור מבין ארבעה בנים.

גאל: ממש לא על שם הגאולה הקרובה. "זה שם צרפתי. בעגה הלוקאלית משמעותו מלאך". לכבוד בר המצווה הכין הרב דרשה שלמה על השם הייחודי, "אבל כשעליתי לתורה הוא ראה שהשם העברי שלי הוא חיים". מאוחר יותר צורף גאל לשם העברי הרשמי, באישורו של הרב יעקב אריאל.

לימודים: בית ספר יהודי מקומי 'עקיבא', ובכיתה י' היה מעבר לישיבה של הרב בוצ'קו במונטריי שבשוויץ. "נאבקתי עם ההורים כדי להגיע לשם", כי האב רצה "שאשאר להשפיע בקהילה". השיבה הביתה הייתה פעם בחודש-חודש וחצי, אבל הישיבה הייתה מיוחדת מאוד. "הרבה שעות של לימודי קודש ובסוף היום לימודי חול". ראש הישיבה היה ציוני מאוד, "קיבלתי שם מנה של יהדות בריאה".

תנועת נוער: 'ישורון', "תנועה מקומית דומה מאוד לעזרא, עם דגש פחות ציוני, ויותר על תורה עם דרך ארץ". בגיל 14 לערך בוצע מעבר לבני עקיבא, "כי הרגשתי שלא קיבלתי תשובה מה היחס של התנועה כלפי הציונות ומדינת ישראל".

מח"ל: ההצטרפות למסלול של שירות לאומה נראתה לו טבעית. "גדלתי במשפחה ציונית שהייתה לא רק I LOVE ISRAEL". המסלול כלל שלוש שנים: ישיבה, צבא ושירות בחו"ל. שנת הישיבה נלמדה בבית אל. "שם נחשפתי למציאות הישראלית האמיתית", וגם הלימוד הישיבתי היה אחר מזה שהוא הורגל לו, אבל יש הערכה לר"מ: "הרב דני איזק היה מספיק חכם כדי לקלוט אותנו נכון".

צבא: שנה בנח"ל המוצנח, "זה כבר הופך אותך לחלק מההווי הישראלי". היו חמישה חודשי טירונות ושירות משמעותי בלבנון. "היינו קבוצה הומוגנית של עולים, אבל לא היו לנו הנחות. לא הרגשנו שאנחנו עושים טובה. זה שאדם נולד במקום אחר, לא צריך לשנות את הזיקה שלו לארץ". המילואים היו "ממש החוויה הישראלית", ואפילו נרשמה תקופת שירות בפלס"ר.

קומונר: השנה בחו"ל התקיימה בפריז, כקומונר של בני עקיבא ומורה בשני בתי ספר יהודיים, "כשלא הלכתי להכשרה כעסו עליי בתנועה, אבל לי היה חשוב ללמוד בישיבה וההכשרה הייתה רק בקיבוצים. כשרציתי לחזור לחו"ל לטובת בני עקיבא, אמרו לי בסדר, אבל מזכיר של התנועה לא תוכל להיות". השנה הייתה "נהדרת" ומשפיעה, ובמסגרתה התקיימה גם שליחות סודית.

השליחות: יום אחד ביקשו ממנו להגיע למקום חסוי בלי כיפה ובלי לדבר עברית. משם הוא נשלח למוסקבה ולנינגרד ופגש יהודים, ש"בגלל שביקשו לעלות לארץ, נאלצו לעזוב את עבודתם". הביקור המרגש כלל לימוד עם יהודי ששלף גמרא מתחת לרצפה ויהודים שיכלו לדבר רק ברחוב ורצו לשמוע מה קורה בארץ. "זה מפעל אדיר שאריה קרול ייסד והחבר'ה של בני עקיבא העולמית היו הקליינטים הראשונים".

בחזרה לישראל: אחרי השליחות הייתה פעילות מתמשכת בתנועה, אבל לצדה התקיימו ארבע שנים של לימודי מחשבים וחשבונאות במכון לב וגם תעודת הוראת מדעים, "כל השמונצעס האלה". הוא מתקשה להאמין שכמעט התחיל בקריירת היי-טק. מזל שבדיוק אז הגיעו ההצעות.

ההצעות: הראשונה הייתה לנהל את מחלקת אירופה של התנועה ולהיות אחראי על ההכשרות בארץ. השנייה ביקשה לנתב אותו למעורבות פוליטית, בתור עוזר פרלמנטרי של הרב יצחק לוי, אז "ח"כ מוביל". הוא בחר בעשייה עם הנוער.

בחזרה לבודפשט: הימים היו ימי התחייה של יהדות רוסיה, והייתה קבוצה ראשונה של יהודים, בהם צעיר בשם זאב אלקין, שביקשה לחדש את הפעילות התנועתית בבירת הונגריה, "סניף שהיה פעיל מאוד במלחמת העולם השנייה". היו גם שליחים באירופה לעבוד מולם, וגם 200 חבר'ה בהכשרה בארץ, וגם שידוך.

השידוך: בשנת השירות השנייה של שירה, היא הייתה אחראית על חבר'ה מאנגליה ששהו בהכשרה בשדה אליהו. ו"עד היום יש קשר עם הקבוצה הזאת. הם השדכנים". שירה עוסקת בחינוך מיוחד, מדריכת מתי"א ומלווה מורים ומורות בתחום. היא צברית שנולדה למשפחת עולים מארה"ב כמה חודשים אחרי שהגיעו לכאן.

הברכה: שבעה ילדים. הגדול התגייס לפני שבועיים, השני לומד בשמינית במכון לב, השלישית והרביעית באולפנת גילה והשניים הבאים ב'אהבת ישראל', הקטנה עודנה בגן. המגורים הם בבית שמש. "מקום נפלא. חבל שיש כמה אנשים שמקלקלים את החגיגה הזאת של גיוון, היסטוריה, קליטת עלייה ומיקום מצויין. מדובר בכתם על חליפה".

הו אירופה: מספר שנים אחרי החתונה הייתה שליחות של ארבע שנים באנטוורפן, שם היה נציג הסוכנות, שליח מרכזי באירופה וגם יועץ חינוכי ליד ועידת רבני אירופה. התפקיד כלל "ארגון כנסי שליחים, מחנה קיץ בינלאומי, הנחיה ופיקוח של מערכת השליחים באירופה". הייתה שהות רבה באוויר. "זו הייתה חוויה". המטרה הייתה "עלייה והגברת הזהות היהודית".

בלי קיבוץ: למרות האיומים שלא יוכל לכהן בתפקיד, בתשנ"ח הוא מונה למזכ"ל תנועת בני עקיבא העולמית ובתשס"ו סיים. "השלמתי שם כמעט 20 שנה של פעילות". היום הוא עדיין יו"ר העמותה של התנועה.

הבה נגילה: יש רצון לראות יותר מאמץ בעבודה עם העולים החדשים. "הקשר עם התפוצות צריך להיות קודם כול בנכונות שלך לקלוט את המשפחה שעברה לגור ברחוב שלך".

'תגלית' הפוכה: "צריך לקחת את כל הישראלים לעשרה ימים של היכרות עם יהודי העולם. "היחס למסורת יהיה אחר לגמרי, כי תהיה הבנה שהיא זו שמחזיקה אותנו". וגם יהיה ניתוק של הדת מהמקום הפוליטי. "ילד שגדל בחו"ל לא חווה את זה שחרדים לא משרתים בצה"ל, ולכן אין כעס על היהדות".

הסוכנות יהודית: השלב הזה משקף עיסוק עם הגיל הבא, סטודנטים. הוא שימש חבר הנהלת הסוכנות וראש המחלקה להגשמה, שמשמעותה הסברה, חיזוק תודעה ציונית, קירוב למדינת ישראל ומאבק באנטישמיות. זו עבודה "מאוד חשובה", אך "מתסכלת. כי זו אוכלוסייה חמקמקה, שלא נמצאת במסגרת חינוכית או קהילתית".

מצד שני: "זה הדבר הכי חשוב, הצ'אנס האחרון לפני שהם בוחרים עם מי להתחתן. עשינו פולו-אפ ל'תגלית', וגייסנו אנשים ל'תגלית', התסכול הוא שהאמצעים דלים".

קרן קיימת: לפני כשלוש שנים הוא נבחר להיות סגן יו"ר קק"ל. עיסוק ב"פיתוח הארץ, רכישת קרקעות" והוא באופן ישיר "ממונה על תחום החינוך בארץ ובחו"ל", מה שמתחלק לשניים: "חיבור של העם לארץ" וגם "נושאים אקולוגיים".

לישראל: יש ניסיון להיות מחובר לכלל המגזרים. "קק"ל משקיעה למשל הרבה בבני ברק, לאחרונה עשינו שם שביל אופניים. יש שאיפה שכולם יהיו מחוברים ולא רק השבט הלבן של מדינת ישראל". ויש עשייה רבה בכל האזורים הגיאוגרפיים במדינה.

אם זה לא היה המסלול: רפואה. "סבי היה רופא, זו עבודה מרתקת. אם לא הייתי הולך במסלול הזה, אולי הייתי שם".

פעילות קק"ל צילום: פלאש 90

ובמגרש הביתי

בוקר טוב: במרבית הימים ההשכמה היא מוקדמת, ותפילת שחרית והלימוד היומי מתבצעים כבר בירושלים. פעמיים בשבוע הוא אחראי על ארגון הילדים בבוקר, אבל תמיד התיק של הסנדוויצ'ים הוא שלו, "מכין אותם מאוחר בלילה".

דיסק ברכב: כרגע אין. אבל יש אהבה למוזיקה, בעיקר לג'אז קלאסי, לו הוא מאזין מדי פעם "בכיף".

שבת: "השולחן שלנו מהווה מקום מרכזי במשפחה", כל אחד מספר חוויות שעבר ויש לימוד של פרשת שבוע. "אני חושב שמכל העיר אנחנו האחרונים שמסיימים את שולחן השבת". הקהילה בה חברה המשפחה מורכבת מהרבה מאוד משפחות עולים מארה"ב, "אבל הם מתעקשים שהכול יהיה בעברית". והוא מעריך את זה.

עיתים לתורה: יש הקפדה גדולה על התמדה בלימוד הדף היומי, "אני כבר בסיבוב השני של זה", ויש לימוד קבוע עם הילדים "עם כל אחד משהו אחר". יש גם חברותא, גם היא בגמרא, וגם לימוד של תכנית 'צורבא מרבנן', שגרינוולד הוא היו"ר שלה ובאופן מסוים גם המחולל.

המחולל: "הרב אלגאזי ואני היינו ביחד באנטוורפן ולמדנו חברותא. אמרתי לו שצריך לבנות תכנית הלכה שמתאימה גם למי שלא לומד בישיבה. כשחזרנו לישראל הוא עשה את זה".

אוכל: שניצל. "הילדים צוחקים שבבטן של אבא יש שניצל וחרדל. לא צריך יותר מזה".

אחזקת הבית: יש השתדלות לחזור הביתה בשעה סבירה, לקלח את הילדים ולארגן אותם לשינה. גם הקניות הגדולות הן משימה קבועה, וחוץ מזה "אין תיק שהוא שלי. כשאני נמצא, אני עוזר במה שצריך".

מפחיד: "שיום אחד לא יהיה בישראל משרד עלייה וקליטה, המשרד המבטא את ייחודיותה של ישראל, למרות שיש עוד יהודים בחו"ל. שאנשים יגידו 'זה לא מעניין אותנו'. כבר היום יש כאלה שמרגישים מחוברים יותר לחייל הדרוזי מאשר ליהודי בלוס אנג'לס".

דמות מופת: אריה קרול. "אני מעריץ אנשים עם חזון שיש להם את הזכות לעסוק בדברים לאומיים ענקיים. ההחלטה שלו לנסות ולהציל את יהודי רוסיה גרמה לכך שמאות אלפי יהודים עלו לארץ. יהדות שלמה שהייתה עלולה להיעלם - ניצלה". ויש גם הערכה לתכונות הפרטיות, "היושר שלו והיכולת לעמוד מאחורי המילה שלו. מה שהוא דרש מאחרים - הוא קיים".

פנאי: יש השתדלות לעשות פעילות גופנית הכוללת ריצה והליכה, ויש חיבה לקריאה, בעיקר לספרי היסטוריה.

משאלה: להיפגש עם הרצל, "איש שקיבל מספר החלטות ששינו את פני ההיסטוריה".

כשתהיה גדול: "ארצה להיות מעורב בפרויקטים גדולים שעשויים לצמצם את אחוזי ההתבוללות בקרב אחינו המפוזרים בגולה".