כשפרופ' מנחם פרידמן, החוקר הראשון של החברה החרדית ומי שטבע את המושג "חברת הלומדים", עמד לפני סיום הדוקטורט שעסק ביישוב הישן בתקופת המנדט, הוא האמין שיצליח להגשים את חלום חייו ולהשתלב באוניברסיטה העברית.
אלא שאחד מאנשי הסגל טרח לצנן את התלהבותו: "לא נוכל לתת לך משרה במחלקה", אמר, "אנחנו לא חושבים שכדאי לנו לבזבז תקן על חברה שבעצם לא תשרוד, אז כדאי שתחשוב על משהו אחר".
"באותם ימים, בשנות השישים", משחזר פרידמן, "הלך הרוח הזה רווח לא רק באקדמיה. אנשים אמרו לי: 'מה אתה מתעסק איתם?' והיו כאלה שבגלל שלא אהבו חרדים, גם לא אהבו אותי". פרידמן התקבל לבסוף לאוניברסיטת בר-אילן, שם עשה קריירה אקדמית מרשימה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה.
איך נולד הרעיון של לפיד
הריאיון עם פרידמן, שמזהיר כבר שנים מפני הקריסה הכלכלית של מודל חברת הלומדים החרדי, תופס אותו במצב רוח פסימי למדי. "הגיוס זו שאלה עתיקה, לא חדשה", הוא פוסק מיד.
אבל היא עולה לכותרות עכשיו.
"היא עולה, תרד, שוב תעלה ושוב תרד".
ההתנגדות לגיוס לצבא היא ביטוי לצורך בסיסי מאוד של החברה החרדית, מסביר פרידמן. "חברת הלומדים היא ההצלחה הגדולה ביותר והחשובה ביותר של החברה החרדית. היא מבוססת על סגירות מלאה - מילדות עד כמה שנים לאחר הנישואין. גיוס לצבא משמעו כניסת הערכים והנורמות של החברה הישראלית קודם הנישואין או מיד לאחר מכן. במצב כזה אי אפשר יהיה להבטיח שהצעיר החרדי יהיה נאמן לערכים ולנורמות של החברה החרדית".
אותם חששות, פחות או יותר, תקפים גם ביחס להתנגדות ללימודי הליב"ה. "יש צורך חיוני למנוע אפשרות של השתלבות פשוטה של צעירים קודם הנישואין במסגרת החברה הלא חרדית. לימודי ליב"ה עלולים לאפשר מעבר למסגרות לא חרדיות".
אז אולי הפתרון הוא גיוס בכפייה?
"זה בלתי אפשרי. נגיד שבמקרה הטוב שבעים אחוז מתגייסים, ונניח שעוד עשרים אחוז מתחמקים בתואנה שהם חולים או משוגעים ורק עשרה אחוז יגידו: אנחנו מקדשים שם שמיים והולכים לכלא".
בתי הסוהר יקרסו.
"לא רק זה. הם הרי נשמעו לצו של הגדוילים. פירושו של דבר שצריך לסחוב את הרב שטיינמן ואת הרב אוירבך לבית משפט... אתה חושב שזה אי פעם יכול להתבצע במדינת ישראל? הרי כל העם היהודי ירעש על הדבר הזה. לכן צריך לחשוב על הסדר. הבעיה היא שבציבור החרדי, בלי קשר לצבא, מתחתנים מוקדם. אתה יודע מה העלות הכלכלית של חייל נשוי?".
כמה אלפי שקלים בחודש.
"לא רק זה, צריך להיות כל שבת בבית. אז מה הצבא יעשה איתו? אם הוא היה מהנדס אלקטרוניקה, או מהנדס מחשבים מוכשר, אולי זה היה משתלם. אבל בלי השכלה מתאימה, מה הוא יעשה?"
הצבא יכשיר אותו.
"למה הצבא יכול להכשיר אותו? מדובר באדם שאין לו השכלה בסיסית. הוא אפילו לא יכול לנסח מכתב כמו שצריך. הוא לא מכיר את החברה מסביב, לא מכיר את שפתה במובן התרבותי. לשלב אותו ייקח שנים, ובינתיים לא מפיקים ממנו שום תועלת, ורק מוציאים עליו המון כסף".
אז מה עושים?
"אני לא חושב שיש פתרון פשוט. בחברה בכלל, ואני מלמד את זה את כל התלמידים שלי, אין פתרונות קסם. אתה מקבל במקום אחד ומשלם במקום אחר".
פרידמן מזכיר הצעות לפתרון שהגדירו את 'דור המדבר' – דור של חרדים שינותק מהתקציבים ויצטרך איכשהו לשרוד, או שהמדינה תממן אותו לאורך זמן, עד שיוכשר לעבודה. כך או כך, מדובר בתהליכים ארוכים שיניבו פירות רק בעוד שנים. וככל שנעכב אותם, הוא מזהיר, המצב יהיה חמור יותר.
למה זה קורה?
"כי מגיל שלוש החרדי הטיפוסי לומד בחיידר, אחר כך בישיבה ובכולל. הוא כל הזמן מכין את עצמו לכלכלה, אבל לכלכלה של העולם הבא. בגיל עשרים ותשע, נניח, יש לו כבר ארבעה ילדים. אז מה הוא עושה? הוא כבר מתחיל לדאוג איך הוא יחתן אותם. לכן החברה ענייה. לכן היא כל כך תלויה במערכת התמיכות, שהיא אדירה. ואז הוא אומר: טוב, אני אלך ללמוד, אלך להיות עורך דין. זה צ'יק צ'ק. הרי ראש הישיבה אומר לו: בחצי שעה תלמד את זה... ופתאום הוא רואה שזה לא כל כך פשוט. הדבר הראשון שהוא נתקל בו זה שצריך לשלם שכר לימוד. הוא מעולם לא שילם, תמיד קיבל. אז הוא מבקש מלגות.
"הייתי בזמנו בדיון של ועדת חוץ וביטחון, ונציג אחת האגודות של החרדים אמר: 'אנחנו רוצים להשתלב, יש המון שרוצים. אתם רק צריכים לעזור'. ישבו שם כמה נציגים של 'הרוב השפוי' של החברה הישראלית. קם אחד מהם ואמר: 'מה קורה פה. לפני שהם הגיעו לגיל עבודה הם קיבלו כסף כדי ללמוד תורה. עכשיו כשהם צריכים לעבוד הם עוד פעם מבקשים כסף. ומה עם הילד שלי? כשהוא הלך לתיכון - שילמתי, הלך לצבא - שילמתי, הצבא הוא הרי לא באמת בחינם. וכשהוא מבקש ללמוד באוניברסיטה, אומרים לו: מה פתאום, אתם מבוססים, אתם לא מקבלים כלום. מה קורה פה? די, מספיק!' זו אולי הייתה ההתחלה של המפלגה של לפיד".
אין אלטרנטיבה חילונית
בעיות חברתיות הן בהרבה מקרים תוצר של בעיות כלכליות, טוען פרידמן. "לכלכלה יש השפעה סוציולוגית מאוד חשובה. לדוגמה, הרווחה הכללית של ימינו יוצרת תופעות חדשות שלא היו ידועות לאבותינו. היא למשל מאפשרת לשלוח את הילדים לישיבות תיכוניות. פעם זה לא היה ניתן. ישיבות תיכוניות? זה היה בלתי אפשרי לאבותינו בפולניה. אבל כשאני אומר שכלכלה היא פקטור מאוד חשוב, מיד מכנים אותי 'מרקסיסט'. מעולם לא הייתי כזה. אני פשוט מבין שתהליכים כלכליים משנים את חוקי המשחק".
אבל למה הקריסה מתרחשת דווקא עכשיו?
"כי כיום הפריון של משפחה חרדית ממוצעת גדול יותר ממה שהיה בראשית ימי המדינה. בשנות ה50 היו במשפחה חרדית שלושה או ארבעה ילדים בממוצע. היום יש שבעה או שמונה. גם מספר המשרות שפתוחות לחרדים שרוצים לצאת לעבודה לא מצליח להדביק את הדרישה. בנוסף לכך, הבוגרים החרדים היום הם כבר בני הדור השלישי של חברת הלומדים. בדור הראשון הוריהם, שהיו בעלי הכנסה קבועה ולפעמים קיבלו גם תשלומים מגרמניה, עוד יכלו לעזור להם, אבל עכשיו המצב שונה לגמרי. איך יכול אב שלומד בכוילל ויש לו ילדים רבים, שגם הם רק לומדים, לסייע להם לרכוש דירה?"
ואולי דווקא האישה החרדית, זאת שיוצאת לעבוד ונחשפת לעולם המודרני, תהיה סוכן שינוי?
"ברור שהפיכתה של האישה החרדית למפרנסת משפיעה על מעמדה בחברה וגם על יכולתה להיות גורם של שינוי. בגלל זה יש חששות רבים בקרב המנהיגות החרדית ביחס למתן אפשרויות לימוד לנשים חרדיות, בעיקר לימוד מקצוע. בעבר טענתי שהאישה החרדית תשמש זרז של שינוי, אבל התחזית הזו לא התממשה. אם כי יש אחרים שחושבים שבסופו של דבר הנשים אכן יובילו את השינויים הרדיקליים בחברה החרדית. בינתיים זה לא קורה".
מדוע?
"כי גם הנשים הפנימו את הערכים החרדיים והן מגלות שמרנות וזהירות רבה, מכיוון שהן יודעות שכל סטייה מהנורמות תפגע במעמד שלהן ושל ילדיהן, בשידוך. בנוסף לכך, הן מסתכלות על האלטרנטיבה: בעבר לציבור החילוני היו יומרות להקים חברה טובה וצודקת יותר, אבל כיום קשה לומר שהוא מציע חיים בעלי משמעות. בחברה החרדית, לעומת זאת, יש מפעלי חסד, מעורבות ותחושת שייכות ולכן הנשים החרדיות לא ממהרות לאמץ את הערכים החילוניים".
מפלגה שאף סטודנט לא רצה
מנחם פרידמן, 76, חובש כיפה שחורה, למד בבני ברק בבית הספר 'המזרחי' בשנות ה-40, בימים שבהם הייתה העיר ציונית ומסורתית והייתה בה רק ישיבה אחת, נוברדוק. "כולם הלכו אז עם ברטים, וכשסיימו את בית הספר היסודי זרקו אותם בתום הטקס. רובם לא טרחו להרים אותם". בהמשך למד בתלמוד תורה, בישיבות היישוב החדש וחברון. אל תחום המחקר שלו הגיע ממש במקרה. "כשלמדתי באוניברסיטה העברית, היה שיעור שנקרא 'המבנה פוליטי של ישראל', וכל תלמיד הגיש עבודה על תנועה פוליטית בארץ. אני זוכר שהייתה אסיסטנטית שחילקה את המטלות. מכיוון שלא היה לי גרוש ועבדתי תוך כדי הלימודים, מצאתי זמן לבוא לבקש נושא רק ברגע האחרון. אז הגעתי אליה והיא אמרה: 'אין לי. הכול נגמר'. התחננתי בפניה שתיתן לי משהו. אז היא אמרה: 'טוב, אתן לך מפלגה שאף אחד לא רצה לקחת - אגודת ישראל'. לקחתי, וגיליתי עולם חדש, מפותל מאוד, אבל מרתק מהרבה בחינות".
איך אתה מנתח את ההשפעה של עולם האינטרנט על החברה חרדית? יש פגיעה במעמדם של גדולי התורה שלהם?
"בוודאי, זה שינה את הכול. אתה רואה את זה מגיע. את אי ההנהגה. כשאני טענתי, למשל, לפני שנים שמועצת גדולי התורה תתפורר, התנפלו עליי".
כלומר, האינטרנט מפרק היררכיות.
"אבל הוא גם בונה, מגבש קבוצות. תראה את מה שעשו חב"ד באינטרנט. הם הפכו את הרבי לאישיות אולי הכי משפיעה בהיסטוריה".
פרידמן מצנן את ההתלהבות גם לגבי מעמדה של הרבנות הראשית, למרות העניין המפתיע שמעוררות הבחירות הקרובות למוסד. לפני 40 שנה הוא כתב מאמר שהפך לקריאת חובה בחוגים למדעי המדינה באקדמיה, 'הרבנות הראשית - דילמה ללא פתרון', ובו ניתח את מבנה הרבנות ומעמדה. "המשבר ברבנות הראשית נובע מהעובדה שרבנות אורתודוכסית היא בעלת סמכות ביחס לציבור החילוני, שאינו מכיר בסמכות הנורמטיבית של ההלכה לקבוע את אורח חייו", כתב.
פרידמן התנבא אז כי מי שמצפים שבחירתו של הרב גורן תוציא את הרבנות הראשית מהמשבר עשויים להתאכזב, שכן "תהא אשר תהא יכולת הפרשנות של רב זה או אחר, כל עוד נשאר אותו רב בתחום ההלכה האורתודוכסית, קיים גבול ליכולתו להקל ולהתיר, וגבול זה עדיין יהיה רחוק מאוד מציפיותיו של הציבור החילוני". נדמה שלמרות השנים הרבות שחלפו, הדברים נכונים גם כיום.