לפני 11 חודשים, בתגובה לפיגוע ירי ביישוב ברכה, יצאו נשים יהודיות בחברון לשוק המקומי, וגירשו את הערבים שהיו במקום. במהלך האירוע נפצע ילד ערבי כבן אחת עשרה, והמשטרה עצרה את אחת הנשים, אנה שוורצבאום, בחשד כי היא שפצעה את הילד. שוורצבאום נלקחה לחקירה, והפרקליטות ביקשה לעוצרה עד תום ההליכים בטענה שהיא \"מסוכנת לציבור\". בתום מאבק משפטי עיקש הצליח סנגורה, עו\"ד נפתלי ורצברגר, לשפר במעט את תנאי מעצרה כך שהנאשמת תוכל ללון בקריית ארבע. נאסר עליה לבקר בביתה שבחברון עד תום משפטה.

הדיון המשפטי נערך בבית המשפט המחוזי, ומפסק דינו של השופט אמנון כהן היה אפשר להתרשם כי המשטרה קודם כל סימנה את שוורצבאום, ולאחר מכן נמנעה מלחקור בכיוונים שהיה בהם כדי להוכיח את חפותה. כך, למשל, התעלמו החוקרים מעדותו של אחד החיילים, ששוחח עם המשטרה בטלפון ואמר כי לדעתו מישהי אחרת השליכה את המוט. גם ממצאים אחרים זכו לבדיקה רשלנית, כגון מוט הברזל שהוצג במשפט כאילו אותו השליכה שוורצבאום לעבר הילד. ממנו לא נלקחו טביעות אצבעות, והמשטרה אף לא בדקה הימצאותם של כתמי דם עליו. השופט מגדיר \"תמוהה\" את החלטת המשטרה שלא לחקור עובד עירייה ושתי חברותיה של שוורצבאום, שהיו עדים לתקרית. נוסיף כי הילד עצמו שהובא לאולם בית המשפט, לא זיהה את שוורצבאום כמי שפגעה בו.

שוורצבאום זוכתה מן ההאשמות החמורות, והיא הורשעה בסופו של דבר רק בהתנהגות פסולה במקום ציבורי.

השופט ביקר את עבודת המשטרה באומרו: \"מטרת החקירה המשטרתית אינה מציאת ראיות להרשעת החשוד אלא מציאת ראיות לחשיפת האמת, בין אם זו תוליך להרשעת החשוד או לזיכויו\". את הידיעה העביר כתבנו אריאל כהנא.