אילוסטרציה
אילוסטרציה צילום: פלאש 90

שעת צהרים מוקדמת, אני יוצאת מחדר הטיפולים. בטלפון יש כמה שיחות שלא נענו והודעה אחת מהבהבת.

אני מחייגת לתא הקולי ושומעת קול שבור, בקושי אפשר להבינו בין הדמעות: "קוראים לי שירה וזה המספר שלי. בבקשה תחזרי אלי הכי מהר שאפשר, אני חייבת שתעזרי לי".

הקול המוקלט נשמע נואש ובהול. אני מסתכלת בשעון, יש עוד חצי שעה לפגישה הבאה. אני מחייגת למספר שהושאר.

"הלו?", נשמע קול רועד מצדו השני של הקו.

"שלום, חיפשת אותי? השארת לי הודעה. אני יכולה לעזור?".

"אני חושבת שאני הולכת להתגרש, כל הנישואים שלנו הלכו לפח", אני שומעת יפחות חנוקות בין המילים, "נראה לי שאני נוסעת לרבנות".

"את יכולה לספר לי מה קרה?"

"הכל הרוס, הכל היה שקר. אני לא יכולה יותר!"

"אולי כדאי  שניפגש? לא כדאי לעשות שיחה כזאת בטלפון".

"אני יכולה לבוא עכשיו?"

אנחנו קובעות להיפגש מיד לאחר הפגישה הבאה שלי. לאחר כשעה, שירה מגיעה אל הקליניקה. אני פוגשת אישה צעירה ויפה, בת כ-24, בטן הריון קטנה מבצבצת מחולצתה. היא נכנסת לחדר ומתחילה לדבר עוד לפני שהספקתי לסגור את הדלת, מתחילה לספר את סיפור חייה ואת סיפור הנישואין שלה בפרט.

את אבי הכירה שירה בעזרתה של נועם, חברתה הטובה. יאיר, אחיה של נועם, הוא חבר טוב של אבי ונועם הכירה ביניהם מיד לאחר שנת השירות השניה של שירה. שירה היתה קומונרית שנתיים בסניף עולים ובדיוק נרשמה ללימודי סיעוד כשהתחילה לצאת עם אבי.

אבי היה באותו זמן בצבא, קצין מצטיין בן 24, לאחר שנתיים לימודים במכינה. האהבה פרחה ביניהם מהר מאוד, הם כל הזמן שמעו מהסביבה איזה זוג יפה ואוהב הם נראים, והם באמת הרגישו כך. לאחר כשנה של קשר, אבי סופסוף כרע ברך לפי כל כללי הטקס והם התחתנו וחיו בדירה קטנה בירושלים. היום הם נשואים כבר שנתיים, אבי השתחרר מהצבא לפני שנה ונרשם ללימודי הנדסה, שירה עדיין לומדת ונמצאת בחודש ה-5 להריונה.

אני שומעת את הסיפור. נשמע שהכל טוב ויפה. מאיפה הגיעה השיחה המבוהלת?

"אז זהו, לא הכל טוב ויפה... הכל השתבש אתמול בלילה. הכל התהפך. שום דבר לא מה שהיה", שירה מתחילה לבכות שוב בשקט, אני מושיטה לה טישו.

"מה קרה אתמול בלילה?"

"בלילות האחרונים קצת קשה לי להירדם, חם לי וכבר לא כל כך נוח לי", היא מצביעה על הבטן.

"אתמול בלילה כבר לא יכולתי להישאר במיטה ולנסות להירדם, אז קמתי והלכתי קצת למחשב. אבי כבר נרדם מזמן. שיעמם לי ונכנסתי לאינטרנט ופתאום גיליתי בהיסטוריה אתר לא מוכר. נכנסתי אליו וחשכו עיני. אין לך מושג כמה בחורות רקדו לי על המסך ובאיזה לבוש הן היו...  סגרתי מיד את המסך, הלב שלי התחיל לפעום בקצב. לרגע חשבתי שזו טעות, זו בטח פרסומת שקפצה. פתחתי שוב את המסך ונכנסתי שוב להיסטוריה, גיליתי רשימה של אתרים כאלה, שנכנסו אליהם אצלי במחשב בימים האחרונים".

"השלב הבא היה להעיר את אבי. לא יכולתי יותר. שאלתי אותו ישירות אם זה מה שהוא עשה, אם הוא נכנס לאתרים האלה. הוא שפשף את העיניים, קם מהמיטה ואמר לי בטון רציני שהוא צריך להתוודות. שהוא יודע שהיה צריך לספר לי מזמן, שכל פעם מחדש רצה לספר ולא העז ושהוא כל כך מצטער. התחלתי לבכות. שאלתי אותו ממתי זה ככה. בעיניים מושפלות הוא ענה שמאז התיכון הוא ככה. אז היו תקופות שהצליח להחזיק מעמד ומאז שהתחתנו, המינון ירד בהרבה. אבל הוא עדיין עושה את זה, ואני לא יכולה יותר! אני מרגישה שהכל שקר, כל מה שהיה לנו מתפרק! מה הנישואים שלנו שווים אם היה כזה שקר גדול בינינו? אם הוא נמשך ככה לנשים אחרות? הוא אומר שהוא אוהב אותי, אבל זה לא יכול להיות. א"א להמשיך ככה!".  שירה דומעת ומפסיקה לרגע מדיבורה כדי לשתות מהכוס שלידה.

אני יושבת מולה וחושבת כמה סיפורים דומים שמעו הקירות האלו לפניה. כמה נשים בכו פה לפניה בדיוק לאחר גילוי כזה. אני רוצה לברר עם שירה ביחד מה גרם לה הגילוי הזה ולמה הוא כל כך זעזע אותה. אנחנו מתחילות לדבר ולנסות להבין מאיפה זה נובע. שירה אומרת שאינה מסוגלת לחשוב שבעלה חושב על נשים אחרות, זה סותר את כל מה שחונכו אליו וזה מערער את מה שבעלה מרגיש כלפיה.

"איך הוא בכלל יכול להסתכל עליהן? סימן שהוא כבר לא אוהב אותי וחושב שאני לא יפה! ובכלל, זה פשוט אומר שהוא חלש, שהוא נכנע ליצר. אני לא יכולה לחיות עם מישהו כל כך חלש באופי!".

אני מתלבטת כיצד להגיב. כפי שכבר נוכחתי לדעת, תופעת הצפייה בתכנים פורנוגראפיים באינטרנט נפוצה מאוד. בנים רבים בגיל ההתבגרות בציבור הדתי נכנסים למעגל של סיפוק ואשמה, בעת שהיצר המיני מתגבר. הם לא מצליחים לעצור את עצמם למידע שכל כך זמין להם, ומצד שני- הם לא רוצים לעשות זאת מבחינה רוחנית, מחנכים אותם שזה אסור וההתמודדות שלהם כל כך קשה! הם חווים נפילות ועליות במעגל שהופך להיות חלק מחייהם, וזה הרגל שקשה לשנות גם לאחר הנישואין. לכן, התחושות ששירה מרגישה אינן בהכרח נכונות וסביר מאוד שאבי באמת אוהב אותה ועושה הפרדה בינה לבין האינטרנט, כמו שהיה אצלו בעבר.

מצד שני, אכן מדובר בהרגל לא רצוי, גם מבחינה דתית וגם מבחינת השקעת אנרגיה בהנאה עצמית במקום ביחסים ביניהם. אני חושבת שעלי ליצור מפגש ביניהם, לשמוע יחד את שני הצדדים ולראות כיצד מנסים לפתור את הבעיה.

אל המפגש הבא מגיעים אבי ושירה. הם באמת נראים זוג יפה, אך כרגע האווירה די קרירה ביניהם. אני מבקשת לשמוע את הצד של אבי והדברים לא מפתיעים אותי, בדומה למה שחשבתי. אני מחליטה לעשות קצת הדרכה ומספרת להם על המצב הידוע בנושא הזה, כפי שהרהרתי בפגישה הקודמת. אני מבקשת מכל אחד מהם לדבר מנקודת מבטו של השני, ושירה מנסה וקצת מתרככת. היא עדיין פגועה מאוד ואומרת שהיא מתקשה לסמוך על אבי. אני מבקשת ממנה לחשוב מה יעזור לה לחזור ולסמוך עליו. באותו רגע, אבי ביקש לדבר ופנה לשירה:

"אני יודע שקצת קשה לך להאמין כרגע, אבל אני אוהב רק אותך. זה תחום שהוא מאוד קשה לי ואני מבקש שתעזרי לי עם זה. אני רוצה שבשלב ראשון נתקין אינטרנט מסונן, זה יכול לעזור לי".

שירה קיבלה את בקשתו, וחשבנו יחד על עוד דרכים שיעזרו לו להימנע מפיתוי, כמו ניתוק האינטרנט בלילה והעברת המחשב למקום מרכזי בבית. במקביל, הדגשתי את החשיבות של הדיבור על רגשותיה של שירה ועל תקשורת פתוחה ביניהם.

הזמן תם והמפגש הסתיים. ברור לי שאבי ושירה עוד צריכים לעבור דרך בשיקום האמון, אך הצעד הראשון כבר נעשה.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו