
1. שלושה חוקים פרסונליים עומדים בימים אלו על הפרק סביב הבחירות לרבנות הראשית ומעוררים מחלוקת גדולה בציבור הדתי ובמערכת הפוליטית.
החוק הראשון מבחינה היסטורית הוא "חוק הרב עמאר", אשר נועד לבטל את המגבלה בחוק המונעת התמודדות של רב ראשי על שתי כהונות רצופות (החוק אגב איננו מונע מצב שבו הרב הראשי מתמודד על כהונה נוספת לאחר "צינון" של עשר שנים).
החוק השני מבחינה היסטורית הוא "חוק הרב סתיו" אשר מכונה בטעות "חוק שטרן", אשר כולל שני מרכיבים אך בשלב זה הוסכם להסיר ממנו את אחד מהם. החוק מבקש להרחיב את הגוף הבוחר בדרך של צירוף נציגי ממשלה רבים וכן בדרך של הוספת נשים. בנוסף ביקש המציע, ח"כ שטרן, להקשיח מאוד את התנאים להתמודדות על כהונת הרב הראשי ועל כהונה במועצת הרבנות הראשית. שני חלקיו של החוק נועדו באופן מובהק לקדם את מועמדותו של הרב סתיו, הראשון על ידי ארגון גוף בוחר נוח לרב והשני על ידי מניעת התמודדות כמה מהמתמודדים המשמעותיים ביותר מול הרב סתיו. אולם, בעקבות התנגדותו של אורי אריאל ירד החלק השני (המופיע בהצעת החוק ראשון) מעל הפרק וחקיקתו לא תקודם.
החוק השלישי, המוצמד כיום לחוק הראשון, הוא "חוק הרב אריאל", אשר מבקש לבטל את מגבלת הגיל להתמודדות לכהונת הרב הראשי. כיום החוק מונע ממי שגילו מעל 70 להתמודד לכהונה, וזאת בשונה ממשרות נבחרות אחרות במדינה.
2. רגע של היסטוריה. שתי המגבלות שאותן מבקשים להסיר "חוק הרב עמאר" ו"חוק הרב אריאל" הן מגבלות פרסונליות במהותן. שתיהן הוספו לחוק הרבנות הראשית כשחוקק בשנת 1980 במטרה לחסום את התמודדותם של שני מועמדים פוטנציאליים. המגבלה הראשונה נועדה לחסום את התמודדות הרב עובדיה יוסף לכהונה נוספת ואילו המגבלה השניה נועדה לחסום את התמודדותו של הרב שאול ישראלי זצ"ל על כהונת הרב הראשי האשכנזי.
צחוק הגורל הוא, שלבסוף נבחר לכהונת הרב הראשי האשכנזי הרב אברהם שפירא, אשר גילו היה גבוה מ-70 אך מעולם לא נרשם באופן רשמי, ועל כן הוא לא היה מנוע חוקית מלהתמודד על הכהונה.
3. אין ספק שתהליך בחירת הרבנים הראשיים זקוק לרוויזיה. אחת ההוכחות לכך היא מערכת הבחירות הקודמת לרבנות הראשית ואין כאן המקום להרחיב, אלא שדרך המלך היתה לפתור בעיות כאלו כבר אז. מייד לאחר הבחירות הקודמות צריך היה לשבת על המדוכה ולשנות את מבנה הגוף הבוחר שסובל כיום מבעיות רבות. אז היה זמן לדון בנחת בשאלת מגבלות הכהונה, אז היה זמן גם לדון בנחת בשאלת הרכב הגוף הבוחר הרצוי, שילוב נשים וזהותן של הנשים המשתלבות וכדומה.
אלא שהמערכת הפוליטית בישראל לעולם איננה דנה בשאלה שאיננה מונחת לפתחה כתפוח אדמה לוהט. מעולם לא תמצא כנסת מחוקקת חוק שהשפעתו תבוא לידי ביטוי לראשונה בעוד עשר שנים. כפי שאומר המשפט הידוע, "למה לדחות למחר מה שניתן לדחות למחרתיים".
אם נקבל את טענותיהם של המתנגדים לחוקים פרסונליים, כמו למשל הרב יובל שרלו, הרי שלעולם לא ייעשה שינוי בעניינים בהם נחוץ למערכת שינוי אמיתי. הרי כל שינוי כשהוא בא בעיתוי רגיש הוא בעל השלכות פרסונליות, גם שינוי טוב וגם שינוי רע.
4. טענה נוספת נגד החוקים הפרסונליים היא שהם "מכתימים" את הנבחרים בעזרתם ומקשים על פעולתם. טענה זו, במחילה, איננה עומדת במבחן המציאות. בכנסת הקודמת קידם בהצלחה ח"כ יעקב כ"ץ (כצל'ה) את "חוק גרוניס". לטובת מי ששכח, החוק קבע תחילה כי בכדי להתמנות לנשיא בית המשפט העליון חובה על המועמד להיות בעל "אופק" של לפחות 3 שנים בתפקיד. קודמתו של גרוניס, דורית ביניש, עמדה לפרוש מכהונתה כשלגרוניס נותרו שלוש שנים חסר חודש עד לגיל הפרישה לשופטים, 70. בניגוד לאחרים סירבה ביניש להקדים את פרישתה בחודש ובכך עמדה לטרפד את מינויו של גרוניס לנשיא העליון ע"פ שיטת ה"סניוריטי".
בצעד פרלמנטרי חשוב, אשר שינה את פני בית המשפט העליון, הוביל כצל'ה אז את שינוי החוק. גרוניס איננו שופט "ימני", אולם בית המשפט העליון תחת הנהגתו הפך לבית משפט שמרני הרבה יותר, מתערב הרבה פחות, וקרוב בהרבה לגישה שרווחה בו קודם המהפכה שהנהיג בו ברק. כיום, למעלה משנה לאחר מינוי גרוניס, איש איננו זוכר לו את החוק שנחקק עבורו. לכולם ברור שהוא נשיא העליון והוא מצליח להוביל את דרכו בצורה מעוררת הערכה.
5. הטענות נגד חוקים פרסונליים הן לפחות הגיוניות כאשר הן נשמעות מפיהם של מי שמתנגדים לכל חקיקה פרסונלית בשלב זה, כדוגמת הרב שרלו שהוזכר לעיל. הטענות הללו נשמעות צבועות לחלוטין כאשר הן נשמעות מפיהם של פוליטיקאים המקדמים ביד אחת את "חוק הרב סתיו", ודוחים ביד השניה בבוז את "חוק הרב עמאר - הרב אריאל" המשותף, בטענה שהוא חוק פרסונלי. את שמותיהם של הפוליטיקאים הללו לא צריך לפרט, כי הם ידועים, אולם את הצביעות שבהתנהלותם יש להוקיע. יבואו המתנגדים ויאמרו בפה מלא "איננו רוצים לראות רב פלוני בתפקיד הרב הראשי". אולם, הפוליטיקאים הללו מעדיפים להתכסות באיצטלה של תקינות חקיקתית, לעשות מעשה זימרי וליטול שכר כפנחס.
