אהרון אטיאס, מנהל המכינה הקדם צבאית בלוד, שהוביל את פעילות שיקום בית הכנסת כתב את הדברים הבאים לאחר האירוע:
"וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם- וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת-הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל וְרַבִּים בִּתְרוּעָה בְשִׂמְחָה לְהָרִים קוֹל: וְאֵין הָעָם ...מַכִּירִים קוֹל תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה לְקוֹל בְּכִי הָעָם כִּי הָעָם מְרִיעִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְהַקּוֹל נִשְׁמַע עַד-לְמֵרָחוֹק" (ספר עזרא)
עזרא הסופר מתאר את התחושות המעורבות בבניין בית המקדש השני, קול הבכי עם קול השמחה, אלו התחושות שליוו אותנו בחנוכת בית הכנסת "דוסא", תחושה של כאב על 15 שנים שבית הכנסת הופקר לזרים עם עוצמה ענקית של הכנסת ספר התורה שניצל ערב השריפה והוחזר ברוב פאר והדר לבית הכנסת המשופץ לתפארת.
מרגש היה לראות את אלפי ישראל צועדים ברחובות העיר לוד כשספר התורה נישא בגאון, דגלי ישראל מונפים וריקוד עוצמתי של תלמידי המכינה. שרים וחברי כנסת לצד רבנים ונדבנים - כולם היו שותפים לזקיפות הקומה של עם ישראל השב לארצו.
זכינו לראות את נבואת זכריה מתקיימת: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָ?ִם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים. וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ"
