עורך הדין יורם שפטל אינו מצטרף לזרם המספידים הכללי את הסופר יורם קניוק, ובראיון ליומן ערוץ 7 הוא שב ומגדיר את עמדותיו כפוסט ציוניות ואף אנטישמיות.
את דבריו אומר עו"ד שפטל בעקבות שיחה שקיים עם קניוק לפני כשנתיים ובה תקפו זה את זה. בראשית דבריו בערוץ 7 מתאר שפטל את הרקע לאותה שיחה סוערת שקיים עם הסופר המזוהה עם "השקפת עולם שמאלנית קיצונית, פוסט ציונית אנטישמית, ציטטתי מספרו שלמרבה הצער הוא קיבל עליו פרס, תש"ח. ציטטתי דברים חד משמעיים שבהם הוא מביע צער על הקמת המדינה שהוא תרם להקמתה בכך שהיה לוחם פלמ"ח במלחמת תש"ח. ציטטתי דברים מפיו. הוא עלה לשידור והתנצח איתי כאשר לא היה מדובר כל כך בהתנצחות, אלא בירידה לרמה נמוכה שממש לא מתאימה לסופר ודיבור על נושא דמינאיוק שהוא לא מבין בו כלום".
לטעמו של שפטל דבריו של קניוק בספרו מצביעים ומלמדים על דמותו, וראיונות שהעניק בתקופה האחרונה שלפני מותו שב על עיקרי הדברים והביע צער על עצם הקמתה של המדינה כמדינה יהודית. עוד הוא קובע כי אין מדובר בעמדות נדירות שכן ,אצל כל דור הפלמ"ח ההשקפה היא שמאז קץ הדיקטטורה שלהם בשנת תשכ"ז (מהפך 77, ש.כ.) המדינה כבר לא שלהם ומבחינתם היא יכולה ללכת לעזאזל".
לדבריו כך גם היו עמדותיו של הסופר המנוח חיים חפר שעד למהפך בתשכ"ז החזיק בעמדות לאומיות ופטריוטיות, אך לאחר המהפך החל להנפיק מקאמות "ארסיות, אנטי ישראליות ומזוהות לחלוטין בכל עימות בין ישראל לאויביה בצד של האויב הערבי", כלשונו.
על מהפך 77 אומר שפטל כי מדובר במהפך שעבור השמאל ודור הפלמ"ח מהווה נקודת ציון גם משום שעד כה ראו בבגין כאויב האולטימטיבי, אויב שבו ניסו גם להתנקש. את דבריו הוא אומר בהסתמך על ספרו של יצחק רבין ובו הוא מתאר את השתלשלות אירועי אלטלנה וקובע כי מהרגע בו היה ברור שבגין נמצא על סיפון הספינה היה ברור שהיעד הוא הריגתו של בגין. "הם ידעו שיש אדם אחד שיכול פוטנציאלית לקחת מהם את השלטון, והשלטון הוא חזות הכול. אין אצלם דמוקרטיה אלא הגמוניה".
על קניוק אומר שפטל שהדברים שהוא אומר בגנותו הם דברים ברורים ונחרצים גם משום שהוא עצמו ביקש ודרש בכל דרך להוציא את עצמו מהיהדות, למחוק את היהדות מתעודת הזהות שלו. את טיעוני קניוק לפיהם אכזבתו מהתנהלותה של ש"ס מביאה אותו להתרחקות זו מהיהדות מגדיר שפטל כ"תירוץ עלוב. תירוץ ברמה תת אינפנטילית של ילד בן שלוש ולא של סופר ידוע. לא מוצא חן בעיניך ש"ס אז אתה אומר שאתה עוזב את היהדות?".
באשר לפרס שהעניקה השרה לבנת לקניוק אומר שפטל כי מדובר בעוד אמירת הן של שר להחלטותיה של ועדה ואמירות הן מהסוג הזה אופייניות וקבועות, ולא זכור סירוב של שר להחלטת ועדה "למעט רבין, שראוי לומר את שבחו על כך, שהודיע שלא יבוא לחלוקת פרס ישראל אם המנוול ליבוביץ', יימח שמו וזכרו, יבוא לשם כדי לקבל את הפרס".