שרת הבריאות מקדמת בימים אלה חוק שיצרף כל ישראלי המחדש את רישיון הנהיגה שלו באופן אוטומטי למאגר תורמי האיברים, אלא אם יצהיר ויחתום על סירובו לכך.
לפני ימים אחדים שיגרו עורכי הדין ורד כהן ורענן בר-און מכתב לשר המשפטים ובו הם קוראים לחוקק חוק המחייב את בני משפחותיהם של חותמים על כרטיס "אדי" לתרום את איבריהם, וכך להבטיח שרצונם של החותמים – יכובד, תוך מניעת מעורבות של קרובי משפחה המתנגדים לעמדת יקיריהם.
ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם עו"ד בר-און הרואה בהצעתה של שר הבריאות טעות חמורה שכן היא אינה מותירה את זכות התרומה בידיו של כל אדם ואדם. בר און מזכיר כי כרטיס "אדי" (על שמו של אהוד בן דרור, שנפטר בעודו ממתין לתרומת כליה), נועד במקורו להביע את רצונו ש האדם לתרום מאיבריו לאחר מותו להצלת חייהם של חולים הממתינים להשתלה.
בשל חוק השתלת איברים לאחר מותו של מי שחתם על כרטיס תורם, כרטיס "אדי", מתבקשת תמיד, חרף חתימתו של התורם, הסכמתה של המשפחה. במקרים בהם מסרבת המשפחה – לא תבוצע תרומת איברים מגופתו של הנפטר.
לדבריו יש לבטל את זכות הוטו הניתנת לבני משפחתו של החותם ממספר סיבות ובראשן העובדה שגופו של האדם שייך לו לפחות במידה ששיכים לו נכסיו, וכשם שבכוחו לקבוע למי להוריש את רכושו ונכסיו כך יש לאפשר לו לקבוע מה יהא בגופו לאחר מותו. זאת ללא התערבות של בני משפחתו.
עוד הוא מציין בדבריו סיבה נוספת והיא העובדה שהחתימה על כרטיס "אדי" מעניקה לבני משפחתו של החותם קדימות להשתלה במקרה הצורך. חוק השתלת איברים, התשס"ח – 2008, מעניק לחותמים על כרטיס התורם ולבני משפחתם הקרובים קדימות ברשימת הממתינים להשתלה אם חלילה יזדקקו לכך בעתיד. כך נוצר מצב בו עשויים בני משפחתו של תורם ליהנות מקדימות ברשימת הממתינים ולהפיק תועלת מחתימת קרובם על כרטיס "אדי", בעוד שלאחר פטירתו של החותם ימנעו את תרומת איבריו, למרות שבזכות רצונו של הנפטר לתרום את איבריו זכו בני משפחתו בקדימות ברשימת הממתינים.
כיוון שכך, סבורים כהן ובר-און כי יש לעגן בחוק את החובה לקיים את רצונו של הנפטר כפי שהיא באה לידי ביטוי בחתימתו על כרטיס אד"י.
לעומת זאת, סבור עו"ד בר-און כי החוק אותו מבקשת השרה גרמן לקדם, חוק שיאכוף על כל אזרח האוחז ברישיון נהיגה להפוך בעל כורחו לתורם איברים, חוק מוטעה. לדבריו החוק הופך את קערת מטרת החוק על פיה שכן במקום שתרומה תהיה מיוזמתו של האדם וללא התערבותם של אחרים גורם החוק לכך שדווקא עמדתו של התורם, קרי כל אחד ואחד מאיתנו, מתקבלת בכפייה ועל פי דרישת חוק ולא מיוזמתו ומרצונו האישי.
לטעמו זו גם הסיבה לכך שהצעת החוק של השרה גרמן מעורר התנגדות רחבה כל כך כפי שהיא באה לידי ביטוי בכלי התקשורת ביממה האחרונה.
