פעם ... לפני שנים רבות ( או כך נדמה לי ) כשהינו רק שניים, אני ובעלי, לפני עידן הילדים, לפני עידן הנזיפות מהמורים, לפני הלילות הלבנים, כשהיינו תמימים... מזמן..
היינו יוצאים בשניים לכל קניה בסופר. בכלל, כל דבר היינו עושים בשניים. אפילו את הרשימה היינו מכינים ביחד, דבק כזה. והקניות: הן היו סוג של בילוי משותף. שהרי כספנו היה מדוד ולא היתה לנו הפריבילגיה לבזבזו על בתי קפה או טיולים כך שהבחירה לבילוי משותף הומרה בקניות.
3 יחידות מלפפונים, שתי עגבניות, קופסת רסק עגבניות אחת. אני זוכרת התלבטויות האם לקנות קופסת נס קפה קטנטנה או ללכת על הרגילה ולהתפלל שעד פסח הקרוב היא תגמר.
לעומתנו, בסופר הקרוב, היו גם קונים אחרים, המוניים, תאבי מזון, צרכנים מכורים, הם אשר קרויים "בעלי משפחות ברוכות ילדים" באותה התקופה נמשלו אלו לחייזרים, אנשים מוזרים אשר עגלה אחת אינה מספיקה להם. הם היו מושכים בכובד ראש ויד שלוש עגלות. האחת עמוסה שימורים ומוצרי מזון יבשים. השניה , בשרים וירקות והשלישית, חומרי ניקוי וחד פעמי.
אז, כזוג תמים וחסר בינה, לא הצלחנו להבין כיצד משפחה מגיעה למימדים כאלה ואף תהינו אם כל מה שעושים בביתם הוא לאכול, ללכלך, לנקות וחוזר חלילה. המחזה הצחיק אותנו מאוד והפך את הבילוי לחווייתי יותר, משהו כמו בילוי בספארי, אבל משעשע יותר.
חלפו להם השנים ואנו עברנו ממצב של שמונה טלטלי פסטה בארוחה לשלוש חבילות. מחצי כוס אורז מדודה (!!!!) לקילו (????) . זה לא קרה ברגע, זה היה תהליך, מן קפיצות מדרגה כאלה, כל ילד שעבר את גיל 10 הגדיל את צריכתו, מגיל ההתבגרות הכפיל ולאט לאט מצאנו את עצמנו עושים קניות בארגזים.
כן, עגלה אחת כבר לא מספיקה, לעיתים אף לא שתיים. כן, אנחנו בהחלט מסוגלים להסתובב עם שלוש. האחת מלאה בשימורים ומוצרי מזון יבשים, השניה בירקות וקפואים והשלישית בחומרי ניקוי, נייר טואלט, טיטולים וחד פעמי.
כיום למי יש זמן לצאת לקניות בזוגות? הדבר נחשב לבזבוז משאבים. הבעל בעבודה כשהאשה בקניות, האשה עם הילדים כשהבעל בקניות... הקניה עדיין זוגית, אבל דרך המכשיר הנייד " למה התכוונת כשכתבת זיתים ירוקים ללא חרצנים, לפרוסים או לשלמים עם החור?"
לפעמים אני מביטה בזוגות הצעירים, אלה שיוצאים לכל קניה בזוגות , אלה שהרשימה שלהם באורך של בקושי ארבעה מוצרים. אלה שסופרים את הכסף בארנק ומשלמים בשקלים, בשטרות של 20.. אלה שמתלבטים אם לקנות ארבעה מלפפונים או רק שלוש, כי חבל שיירקב במקרר. אני מביטה בהם ובאופן שבו הם סורקים את עגלותיי ורוצה לומר להם " אשרי תמימים יראי ה'" , הביטו היטב וצחקקו לעצמכם, כי בתוך מספר שנים בעז"ה גם אתם תהיו שם, לא מחייב בשלושת העגלות אך בוודאי בזיכרון המתוק שפעם פעם, לפני שנים רבות, כשהייתם רק שניים, הייתם עושים קניות בזוגות, זוג מלפפונים, זוג עגבניות, זוג מעדנים.
כמו בתיבה של נח...רק במנות קטנות.