השנתון הסטטיסטי של משטרת ישראל לשנת 2012 מתפרסם בימים אלה (ניתן לעיין בו באתר המשטרה). ואם מתעלמים מהשאלה מדוע בעידן המחשוּב והמרשתת לוקח חצי שנה להפיק דו"ח, אפשר לגלות בו הישגים נאים: ירידה בשיעור התאונות הקטלניות ובמקרי הרצח, עלייה בסיכויי עבריינים להיתפס ועוד.
אולם בניגוד למה שמצופה מדו"ח סטטיסטי מעמיק בן יותר ממאה עמודים, חסרים בו כמה חתכים בסיסיים. אם למשל אתם מעוניינים לדעת כמה מעשי פשע, לרבות רצח, נעשו בין בני זוג, תמצאו בדו"ח את מבוקשכם. אבל אם תחפצו לברר איזה אחוז מהם בוצע, למשל, במגזר הערבי, אל תבזבזו את זמנכם בחיפוש - אין נתונים כאלה. כנ"ל לגבי כלל מעשי הרצח ואפילו עבירות רכוש, תחום שחש על בשרו כל מי שמתגורר על קו התפר, ולא רק. למעשה, כמעט הפרק היחיד שבו נעשתה חלוקה זהירה למגזרים, יהודי ולא יהודי, הוא נייטרלי יחסית ועוסק בתאונות הדרכים. שם, אכן, מודה המשטרה בצורה דיפלומטית כי "שיעור הפגיעה בתאונות דרכים במגזר הלא יהודי גבוה משיעורם באוכלוסייה". למעשה, על פי הנתונים מדובר על כ40 אחוז יותר.
ויש עוד פילוח, שמצטנע בעמוד אחד מתוך ה104: עבירות שנעשו על ידי זרים, כלומר "תיירים, עובדים זרים ומסתננים" (שימו לב לסדר הקדימויות). שם מתברר כי בשנת 2012 חלה עלייה של 27 אחוזים במספר התיקים שנפתחו לזרים.
דובר המשטרה מסר בתגובה כי "ככלל, משטרת ישראל נמנעת ככל שניתן מלפרסם נתוני פשיעה בחתך מגזרי או עדתי. הנתונים פורסמו לאחר תהליך ניתוח, עיבוד ובדיקה של כלל הפרמטרים הרלוונטיים".
כיצד מתכוונת אפוא המשטרה להילחם בעבריינות, אם היא לא ממפה אותה עד תום ומטפלת בכל מגזר בכלים המתאימים לו? על פי הניסוחים החמקמקים, אולי כדאי בפעם הבאה להפנות את השאלה הזאת למשרד החוץ.