פגישה. חצי פגישה...
פגישה. חצי פגישה...פלאש 90

טור על זוגיות ומשפחה במדור נשים עם מנחת הנישואין שרית יורב. מדי שבוע נעלה שאלה בנושאי זוגיות, נישואין, משפחה ועוד.

שאלה: אני רווקה בת 34. אני בחורה פעילה ודומינננטית מאוד. אני אשת עשיה, מתנדבת, נמצאת בפעילות מתמדת. אני אדיאליסטית וישנו סולם ערכים מאוד מסויים שבו אני מאמינה ודבקה. מבחינה חברתית, אני נחשבת "רועשת", משמיעה את דעתי בראש זקוף בכל מקום ובהתלהבות יתרה. חיי הרווקות לא קלים לי בכלל. ההורים לוחצים שצריך להתפשר ואומרים לי: "את מפחידה את הבחורים". בפגישות לא קל לי לצמצם את עצמי ולהתבטא פחות כדי לא "להבהיל" את הבחור. אני רוצה להיות בפגישות מה שאני באמת. מצד שני עולים בי כל הזמן ספקות: אולי הדומיננטיות שלי חוסמת את ההצלחה שלי בפגישות? אולי בגלל שאני דומיננטית נגזר עלי להיות רווקה? זה יתכן?

תשובה: שואלת יקרה, שאלתך נוקבת מאוד – אני מאמינה באמונה שלמה שנגזר עליך להתחתן! לא נראה לי שהקב"ה ברא אותך כאן בעולם כדי להיות לבד. חיי הרווקות הם חיים מאוד לא קלים – חשופים להרבה ביקורת גלויה וסמויה. השדכנים לא מבינים איך את מעיזה לומר "לא" להצעות "המוצלחות" שלהם, ההורים משננים לך השכם והערב ש"בשביל להתחתן, את חייבת להתפשר" והדודים/ות מצקצקים בלשונם ומאחלים לך בשמחות ובאירועים: "בקרוב מאוד אצלך!"

ים הביקורת הזה בהחלט מערער את הבטחון העצמי של הרווק/ה. אין פלא שלפעמים הרווק/ה הולכים לאיבוד וכבר לא ממש יודעים מי הם, איך להציג את עצמם, איך להתנהל בפגישה- האם מותר לי לסרב להצעה? בתוך כל אחד מאיתנו ישנו הקול שקורא לנו להיות "אנחנו-עצמנו". ומצד שני, יש תחושה חזקה שבפגישות אני צריכה לשווק את עצמי. למתג את עצמי כחכמה, מוצלחת (אבל לא מוצלחת מדי – כדי לא להפחיד אף אחד ולא להצטייר "סנובית"), מבינה עניין, בעלת חוש הומור (גם אם לא עולה לי לראש שום "הברקה" משעשעת) ובעלת מגוון רחב של מעלות לפי רוחו של הבחור המיועד.

למעשה מדובר בטווח שנמצא בין שני קצוות: בקצה אחד נמצאת הבחורה ש"מצפצפת" על מה כולם יחשבו עליה ועושה מה שהיא רוצה באמת לעשות. בקצה השני: נמצאת הבחורה שמנסה כל הזמן לרַצות את הבחור, לחשוב מה ימצא חן בעיניו ולפעול לפי זה. האמת כרגיל, נמצאת בדרך האמצע. באיזון בין שני הקצוות הללו. זה לא קל למצוא את האיזון, להיות "אני-עצמי" באמת ומצד שני להתחשב בשני, בדעתו ובמצב רוחו. אחרי הכל, אנחנו לא חיים לבד בעולם ואי-אפשר לגמרי לעשות מה שאני רוצה בלי להתחשב באחרים. מצד שני, אם את מנסה לרצות ולקלוע לרצונו של הבחור, גם כאן, אי-אפשר "לשחק את המשחק" כל החיים ולהיות מישהי שאת לא.

עצתי אם כן, לא להיכנע ללחצי החברה הסובבת היא להמשיך להיות מה שאת , אבל לבחון את עצמך אם בחיים (וגם בפגישות) את "דורכת" על מישהו או פוגעת במישהו בצורת ההתנהלות שלך. למשל, יכול להיות שמה שאת חושבת כ"רועשת" או "דברנית" ,יתפס אצל בחור שאחת שמשתלטת עליו ולא נותנת לו להשתלב ולהביע את דעתו בשיחה. ולכן צריך לבוא במודעות עצמית לפגישות שיתכן ויש לך תכונות טובות שהקב"ה חנן אותך בהם, אך כמו כל דבר, הן צריכות לבוא לידי ביטוי במידה הנכונה. אם התכונות הטובות, רוח העשייה המבורכת שלה, האידיאליסטיות וכו' גורמות לך (כמובן, ללא כוונות זדון) לפגוע באחרים - זו ההזדמנות שלך לשים לב לכך ולנתב אותן בצורה שלא תיפגש באיש. כך גם כשתגיעי לפגישות, אני מאמינה, תמצאי את האדם המתאים שיתרשם מתכונותייך הטובות ולא יבהל מהם, אלא יאהב אותך, כמו שאת.

לגבי מה עדיף: שידוך של בחור דומיננטי עם בחורה דומיננטית או בחור פסיבי עם בחורה דומיננטית, בעז"ה בטור הבא!

שרית יורב - מנחת נישואין ועורכת סדנאות בתקשורת זוגית אפקטיבית, מרכז י.נ.ר-יועצי נישואין רבניים [email protected]