בניין בית כנסת 'החורבה' מחדש את תקוות קטיף

זהו סיפורה של תושבת נווה דקלים שביקשה לבטא בציור את כאב החורבן והתקווה לגאולה. באחרונה זכתה בהשראה להשלמת התמונה.

דינה גרינבאום , ח' באב תשע"ג

בניין בית כנסת 'החורבה' מחדש את תקוות קטיף-ערוץ 7
גוטמן והציור שהושלם
דינה גרינבאום
מירב גוטמן התגוררה בנווה דקלים במשך 14 שנים, וחוותה את כאב הגרוש והחורבן.

במשך שנים רצתה לבטא את הכאב ואת האמונה הגדולה, והרעיון של הציור התבשל במשך זמן רב. לפני 4 שנים החלה במשימה, אך הפסיקה באמצע כי חסרה לה השראה מתאימה. השנה הוציאה אותו לפועל לאחר שהתמונה הראשונה השתנתה, ובית הכנסת 'החורבה' שבירושלים נבנה מחדש. זאת לאחר שבציור הראשוני הוא הופיע עם הקשת בלבד.

"בציור מופיעים שלושה מקומות שחרבו: בית המקדש, בית כנסת החורבה וגוש קטיף. התמונה מבטאת את הצמיחה וסימני הגאולה. בתמונה זו בית המקדש תלוי ועומד ,מציץ באורו מהערפל, בדרך לרדת אלינו. הוא שולח את נצנוצי הגאולה בדמות הטלית שעוטפת את ירושלים וגוש קטיף. הציור נעשה בהשראת ציורי הרב רכל מעצמונה וברשותו. הציור מבטא את הצמיחה האישית מהחורבן והתפילה הגדולה לצמיחה וגאולה של עם ישראל בקרוב בימינו, אמן", מסבירה גוטמן שכתבה גם את השורות הבאות:

אחרי הדמעות נקום בגאון:

ביום הגרוש ניפגש כולנו, חברים ואחים יקרים שלי.
תהיה זו פגישה מרגשת מאוד.
נתחבק כולנו חזק ונבכה, כמשפחה אחת גדולה.
יחד נבכה על מה שהיה ואיננו.
נבכה על הישובים הפורחים שלנו שאינם,
נבכה על הבית הפרטי שלנו שנחרב,
נבכה על העצים שנטענו בגינה ונגדעו,
נבכה על הפרחים ששתלנו, שנבלו והושמדו,
נבכה על הדיונות שילדינו התגלגלו בהם ואינם,
נבכה על נוף הים והשקיעה שנעלמו מעינינו,
נבכה על בתי הכנסת שלנו שנשרפו ונחרבו,
נבכה על הפיזור שלנו והפרידה מחברים טובים
נבכה על העבר שהיה ואיננו
נבכה לאבינו שבשמים שיאסוף את דמעותינו ויושיענו.
נשב ונבכה ונוציא את כל הכאב.
אבל אחר כך נשים קץ לבכי, נמחה את הדמעות ובחיבוק גדול
נפרד זה מזה.
כל אחד ילך לדרכו בכל פזורות ארצנו.
אך אל תטעו חברי, לא נצא כשבר כלי, לא נפרד מפורקים,
אלא נקום ונלך חזקים, איש איש למקומו, איש איש לשליחותו.
נדע כולנו שאת שלנו עשינו בגוש קטיף בעוצמה
ואנו מקבלים את גזרתו של הקב"ה באהבה.
 נמשיך בגאון את שליחותינו, בגאון אך מתוך ענווה.
כל אחד בשלו –
מי בהתיישבות,
מי בהתחברות לעם,
מי בחינוך
ומי בכל עשייה חיובית.
נפיץ את האור הגדול שזכינו בו כולנו בגוש קטיף.
ניתן לארצנו הקדושה הקולטת אותנו במרחביה- להתבשם ממנו.
ניתן לעמנו הנפלא לטעום ממנו ונדביק את כולם.
ובעזרת ה' מתוך האור הגדול שיאיר על כולם נזכה לראות ישועות ונחמות.