השחרור נכנס לסחרור

איש לא הציב את ההחלטה על שחרור מחבלים כקו אדום. בבית היהודי ממשיכים להכחיש את העיסקה: הישארות בממשלה תמורת האצת הבנייה ביו"ש.

ניצן קידר וחגי הוברמן , כ"ו באב תשע"ג

השחרור נכנס לסחרור   -ערוץ 7
ההפגנה היום
חזקי עזרא

ההחלטה על שחרור מחבלים, שאושרה בתחילת השבוע בישיבת הממשלה, עברה למורת רוחם של חלק גדול מן השרים וחברי הקואליציה.

אולם התנגדותם של אלה, שאצל חלקם אף הובעה בקול רם, לא הגיעה אל הקו האדום של פרישה מהממשלה. לפי שעה, נראה כי אף אחת מהחברות בממשלה לא תפרוש ממנה על בסיס המחווה המדינית השנויה במחלוקת.

גורמים בבית היהודי מספרים כי הושג סיכום בין בכירים במפלגה – ככל הנראה השר אורי אריאל - לבין ראש הממשלה, לפיו המפלגה תסתפק במחאה על ההחלטה לשחרר 104 רוצחים פלשתינים, ובמקביל יינתנו היתרים לבניית עוד אלפי יחידות דיור ברחבי יהודה ושומרון.

אותם גורמים טוענים כי מדובר בערוץ ישיר בין ראש הממשלה לבכירי הבית היהודי, ובשל כך לא שמענו השבוע איומים מחברי הכנסת של המפלגה כי יפרשו מהקואליציה על רקע ההחלטה. בתוך הסיעה שוררת אווירה שאין טעם לפרוש כעת מהממשלה, משום שההערכה היא שהשיחות לא יובילו לשום הסדר מדיני.

שקד: "אין סיכוי להסכם"

האם היה סיכום כזה? איש לא מאשר בפה מלא, אבל אולי ניתן ללמוד על כך מדבריה של יו"ר הסיעה, איילת שקד, במליאת הכנסת השבוע: "כדאי שתדעו שעל כל רוצח שישוחרר נבנה עשרות בתים ביהודה ושומרון. ככה זה עובד משחר הציונות - אנחנו בונים והם הורגים. כל אחד עושה את מה שהוא יודע, את מה שהוא מכיר".

יו"ר הבית היהודי, ח"כ אילת שקד, מדוע שחרור מחבלים אינו קו אדום מבחינת הסיעה?

"יש לנו קווים אדומים וראש הממשלה יודע אותם. נפתלי בנט מדבר לעיתים תכופות עם ראש הממשלה, וזה נאמר בשיחות ביניהם".

אז מדוע מלכתחילה לתמוך בממשלה שמשחררת מחבלים?

"אנחנו לא חושבים שיש איזשהו סיכוי להסכם בין הפלשתינים לישראל. הבית היהודי לא יישאר בממשלה אם נראה שזה יהיה רציני, ואני בטוחה שהחרדים או מפלגת העבודה ישמחו להיכנס במקומנו. לא צריך לברוח בגלל הסכנה שאולי יום אחד יהיה הסכם. אם זה יקרה שוב (החלטה על שחרור מחבלים, נ"ק) או יחמיר לא נהיה בממשלה. אבל כל עוד ראש הממשלה ינהל בעינינו משא ומתן זהיר, נוכל להיות חלק מהממשלה הזו".

עמיתה לסיעה, ח"כ מוטי יוגב, מבהיר ששחרור המחבלים הוא "פעולה שאינה מוסרית בשום מקרה, ובוודאי שלפני פתיחת המשא ומתן – מה שהופך את כל המגעים המדיניים ללא מוסריים. רצינו להיות אור לגויים, ואנחנו מציגים עמדה הפוכה". אבל לו יש הסבר אחר לאי שבירת הכלים בעקבות אישור שחרור הרוצחים: "ייתכן שיש פה מהלכים שנסתרים מנגד עינינו, כפי שהתבטאו כמה בכירים (השר משה יעלון, נ"ק) שאמרו שעוד יבוא היום ונבין את המהלך".

זה הסבר שאפשר לתרץ בו כל צעד בעייתי או שנוי מאוד במחלוקת.

"אנחנו לא תמיד יודעים את החשבונות של הצורך של מדינת ישראל מחד, מול הצורך להתמודד עם איום הגרעין האיראני וחשיבות בשותפות עם ארה"ב. אינני יודע אם ראש הממשלה ושר הביטחון נאלצו להיכנע ללחץ האמריקני בעניין הזה, כדי להגן על חיי האומה. מבחינתי זה מצוי בסימן שאלה. יכול להיות שזה עמד בשורש שיקול הדעת של המהלך הזה, שאני ממשיך להתנגד לו גם כעת".

בלשכתו של שר השיכון אורי אריאל מכחישים כי היה סיכום כלשהו עם ראש הממשלה, ומציינים כי הסיעה כולה הייתה היחידה מבין חברות הקואליציה ששריה התנגדו נחרצות למהלך. מלשכת השר נמסר כי "הסיעה התנגדה בצורה הברורה ביותר ותמשיך להתנגד לשחרור מחבלים. עם זאת, וללא סתירה, אנחנו ממשיכים לקדם באינטנסיביות בנייה בירושלים וביהודה ושומרון, אבל אין שום קשר הדוק, ולא הייתה הסכמה שניתנה כביכול לשחרור המחבלים. בשום אופן לא תולים את האצת הבנייה בדבר שכזה".

סגני השרים נערכים למאבק

באגף הלאומי בליכוד קשה למצוא מישהו שיתבטא בחריפות ויקרא לשבור כלים ולנקוט צעדים דרסטיים על רקע ההחלטה לשחרר מחבלים. סגן שר החוץ, זאב אלקין, בטוח שההחלטה מוטעית. "אני קראתי לשרי הליכוד להצביע נגד והבהרתי את עמדתי שזה צעד לא נכון. אני חושב שיש כאן סטנדרט כפול שעלינו להתנגד לו מכול וכול. איזה היגיון מעוות זה שרואה בשחרור מחבל רוצח קידום השלום, ובבנייה של גן ילדים דבר שמפריע לשלום? זה דבר לא נורמלי".

לו היית שר בממשלה היית בוודאות מצביע נגד?

"בוודאי. אני סברתי שהאידיאולוגיה של הליכוד מחייבת הצבעה נגד, והדובר הכי טוב לאידיאולוגיה הזו הוא בנימין נתניהו, שכתב נגד שחרור מחבלים טיעונים משכנעים מאוד בספרו 'מקום תחת השמש'".

סגנית שר התחבורה, ח"כ ציפי חוטובלי, התנגדה אף היא נמרצות למהלך. "אני לא מקלה ראש בחובת המחאה. התראיינתי באופן מאוד חריף סביב זה גם לפני ההחלטה וגם אחריה, והעברתי מסר לכל חבריי שזו לא דרך הליכוד. מאחר שכולנו יודעים שזה קרב ויש מערכה גדולה, צריך להתמיד במערכה הגדולה נגד הסדר מדיני שיהיה בו ויתור על שטח ישראלי כלשהו".

ואיפה עובר הקו האדום?

"אני חושבת שמסקנות ועדת שמגר נרמסו ברגל גסה בהחלטת הממשלה. זו פעם ראשונה בהיסטוריה שהממשלה משחררת מחבלים רק כדי להתניע משא ומתן. צריך להפעיל כוח פוליטי כדי לעצור את ההידרדרות המדינית, כי חקיקה או ועדות שונות אינן עוזרות כאן. אנחנו התחלנו לפעול בנושא בכל מיני אפיקים. אני מארגנת פורום של סגני שרים בליכוד: זאב אלקין, דני דנון, אופיר אקוניס ואני, יחד עם יריב לוין יו"ר הקואליציה – פורום בדרג הביניים של הליכוד שיישב ויחליט מה יהיו הקווים האדומים שאם נתקרב אליהם, ראש הממשלה ישמע מאיתנו שאנחנו לא מביעים אמון בממשלה, לא משתתפים בהצבעות, ומבהירים לו שצעדיו אינם מקובלים עלינו. זה שהוא מינה אותנו לסגני שרים לא הופך אותנו לגורמים שהם יותר לויאליים לממשלה, אם מתנהגים הפוך מהמנדט שנתנו לנו הבוחרים שלנו והמפלגה שלנו".

ההערכה בסביבתו של ראש הממשלה היא כי אם מפלגת הבית היהודי לא יצרה משבר על רקע שחרור המחבלים, הרי שצפוי לנתניהו מרחב תמרון גדול בהמשך המגעים המדיניים. אחד ממקורביו אף העיר כי נראה ש"נוצרה סוף סוף ממשלה שיכולה לקדם מהלך מדיני משמעותי, מבלי שאף אחד ממרכיביה יאיים כל הזמן".

משתחררים וחוזרים

את ההשלכות הביטחוניות החמורות והסכנות שנשקפות מההחלטה לשחרר מחבלים, אפשר אולי להבין באמצעות הסיפור הבא: לפני כשנה וחצי, בז' בשבט תשע"ב לפנות בוקר, פעל כוח של גדס"ר גולני בעיירה דורא שמדרום לחברון. יעד הפעולה היה ממוקד: לעצור את איימן שראוונה. באותו לילה נעצרו עוד תשעה מבוקשים ברחבי יו"ש, אבל מעצרו של שראוונה היה יוצא דופן: שראוונה, לא אדם צעיר - בן 38 - היה מחבל חמאס ששוחרר במסגרת עסקת שליט. הוא נעצר לראשונה בעקבות השתתפותו בפיגוע המטען בבאר שבע, בו נפצעו 18 אזרחים ישראלים. הוא הואשם גם בביצוע פיגועי ירי נוספים במהלך מלחמת אוסלו. שראוונה היה אמור לבלות בכלא הישראלי עד שנת תשצ"ט, 2039. במקום זאת שוחרר בראשית תשע"ב, במסגרת עסקת שליט, 28 שנים לפני מועד השחרור שנקבע על ידי בית המשפט.

אבל ימי חירותו לא ארכו. הוא שב ונעצר כאמור כמה חודשים מאוחר יותר, לאחר שמידע מודיעיני שסיפק השב"כ הצביע בבירור על כך שאחרי שחרורו הוא חזר לעסוק בטרור. בין היתר אסף אינפורמציה על סידורי אבטחה במטרה להוציא לפועל פיגוע. הוא שב לכלא הישראלי כדי לרצות את מלוא העונש המקורי שהוטל עליו – 28 שנות מאסר.

אבל גם ימי הכלא המחודשים שלו לא ארכו. במחאה על מעצרו פתח שראוונה בשביתת רעב, שעוררה תסיסה ערבית ברחבי יהודה ושומרון. ממשלת נתניהו התקפלה. בחודש מרץ הסכים שראוונה להפסיק את שביתת הרעב הממושכת בתמורה לגירושו לרצועת עזה לתקופה של עשר שנים, שלאחריה יוכל לחזור ליו"ש - אם יתחוור כי לא חזר לפעילות טרור. כרגע קשה לשער שהוא יחזור ליו"ש גם בעוד עשור, מכיוון שלאחרונה סיפר בעצמו לערוץ טלוויזיה לבנוני כי חזר לפעילות צבאית במסגרת גדודי עז א-דין אל-קסאם של החמאס.

שראוונה אינו היחיד ממשוחררי עיסקת שליט שחזר לכלא. כמה עשרות מחבלים משוחררי אותה עיסקה כבר נעצרו מחדש. סאמר אל עיסוואי, למשל, מחבל ב'חזית הדמוקרטית לשחרור פלשתין' מהכפר עיסאוויה שבמזרח ירושלים, נידון בשנת תשס"ב ל26 שנות מאסר. לאחר שחרורו בעסקת שליט חזר עיסוואי למעגל הטרור - ולכלא. כמוהו גם מחבל החמאס אימן יוסף אחמד אבו-דאוד, שהיה מעורב בארבעה פיגועי ירי, ונשפט ל36 שנות מאסר; האנה שלבי, מחבלת מארגון הג'יהאד האסלאמי, נעצרה בביתה בכפר בורקין מערבית לג'נין רק ארבעה חודשים אחרי ששוחררה במסגרת עיסקת שליט, בעקבות מידע מודיעיני ודאי על כוונתה לבצע פעילות טרור; גם אחדים מאנשי חוליות חמאס מאזורי שכם וחברון שהשב"כ עצר בחודשים האחרונים, הם ממשוחררי עיסקת שליט. החוליות הללו תכננו שורה של פיגועים קשים וחטיפות, כולל פיגוע משולב של מטען וירי לעבר עמדת צה"ל בסביבת העיר חברון.

אקוניס: "הטעו אותי"

הנתונים הללו עמדו מול עיני שרי הממשלה השבוע, כשהחליטו לשחרר 104 מחבלים כחלק מחידוש המשא ומתן עם הפלשתינים. 13 שרים תמכו, שבעה התנגדו ושניים נמנעו. השרים שמעו את דברי ראש השב"כ, יורם כהן, שהביע בישיבת הממשלה התנגדות לשחרור מחבלים. כהן ציין כי שחרור המחבלים יפגע בביטחון "הן ברמת האיום המיידי לציבור והן עקב השחיקה בהרתעה". עוד ציין כהן כי "הסיכוי שהאסירים יחזרו לסורם הוא יחסית גדול, וככל שעוברות השנים הם חוזרים לטרור". עם זאת, ציין כהן כי "כניסה למשא ומתן מעצם טבעה גורמת להרגעת השטח".

גם תום לב קשה היה למצוא בהתנהלותו של ראש הממשלה. לפני ארבעה חודשים הגישה ח"כ אורית סטרוק יחד עם ח"כ ניסים זאב (ש"ס) הצעה לסדר היום בנושא שחרור מחבלים, בה דרשו השניים לברר האם ממשלת ישראל מתכוונת לשחרר מחבלים כמחווה לרשות הפלשתינית. סגן השר אקוניס השיב אז בשם ראש הממשלה כי "אין החלטה ישראלית על שחרור מחבלים. אני גם מעריך ומקווה שלא יהיה לחץ בעניין הזה, משום שלחץ כזה לא יעזור. מדיניות הממשלה איננה לשחרר מחבלים, לא תהיה לשחרר מחבלים, לא במסגרת מחווה כזאת ולא במסגרת מחווה אחרת".

השבוע הודה סגן השר אקוניס בעמוד הפייסבוק שלו כי הטעו אותו. "אני מבקש להתנצל בפני המשפחות השכולות שהבינו ממני מתשובה לשאילתא בכנסת, לפני כשלושה חודשים, שאין כוונה כזאת. צר לי מעומק הלב שגורמים מקצועיים שהיו מעורים במשא ומתן הטעו אותי", כתב אקוניס. בתגובה דרשה ח"כ סטרוק כי מי שמסרו את התשובות הכוזבות יבואו על עונשם וכי מעתה יימסרו רק תשובות אמת לנציגי הממשלה.

האופציה הצבאית נעלמה

מים רבים זרמו בנהרות מדינת ישראל מאז אמצע שנות השבעים, כאשר מדינת ישראל סירבה בעקשנות לשחרר מחבלים רוצחים. גם כשעל הכף היו ישראלים בסכנת חיים אמיתית, העדיפה ישראל את האופציה הצבאית לשחרורם, כמו במבצע יונתן, בשחרור חטופי מטוס סבנה ובחילוץ תלמידי בית הספר במעלות.

דווקא כאשר הליכוד היה בשלטון, המגמה החלה להתהפך. מבצע החילוץ המזהיר של נוסעי מטוס סבנה נקשר בכניעה הישראלית הראשונה. ב5 באפריל 1978, בעיצומו של מבצע ליטני, יצאו כמה חיילים ברכב לטיול‏ בדרום לבנון. הרכב חצה את קווי צה"ל. בהיתקלות עם מחבלים נהרגו ארבעה מהחיילים. חייל נוסף, אברהם עמרם, נפל בשבי ארגונו של אחמד ג'יבריל. לאחר כמעט שנה בשבי הוחזר עמרם תמורת 76 מחבלים שפוטים‏, ביניהם המחבלת רימה טנוס, אחת מארבעת חוטפי מטוס סבנה.

שחרורי המחבלים נשנו עם המשך הפעילות בלבנון. ב1982, במהלך מלחמת לבנון הראשונה, נשבו שמונה חיילי נח"ל ששהו באזור בחמדון שבלבנון, על ידי שני מחבלים מארגון הפת"ח שנתקלו בהם באקראי. שישה מהשבויים - אבי קרונפלד, ראובן כהן, רפי חזן, בני גלבוע, אבי מונטלביסקי ואלי אבוטבול - הוחזקו על ידי הפת"ח. תחילה נדמה היה שישראל חוזרת למדיניות האופציה הצבאית, ובעקבות מידע מודיעיני הוחל בתכנון מבצע של סיירת מטכ"ל לשחרורם. אולם המבצע לא יצא אל הפועל. הם שוחררו לאחר שנה בעיסקת חילופי שבויים. ישראל שיחררה תמורתם 4,700 עצורים לבנוניים ממחנה אנסאר שבדרום לבנון, ועוד 65 מחבלים לא רוצחים, שהיו כלואים בישראל. ישראל מיהרה לבצע את החילופים בגלל הקרבות בלבנון בין הפת"ח למורדים של אבו מוסא והחשש לגורל השבויים בעקבות הקרבות הללו.

שני השבויים הנותרים, ניסים סאלם ויוסף גרוף, הועברו לארגון החזית העממית לשחרור פלשתין של אחמד ג'יבריל. בעטיים בוצעה עיסקת ג'יבריל, הזכורה לדיראון עד היום. השניים, יחד עם הטנקיסט חזי שי שנפל בשבי ארגון זה בקרב סולטאן יעקוב, שוחררו במסגרת עסקת ג'יבריל. מדינת ישראל לא הצליחה לעמוד בפני דמעותיה של מרים גרוף, אמו של יוסף גרוף, שקיבלה במה אוהדת בכל כלי התקשורת בישראל. תמורתם שחררה ישראל 1,150 אסירים ועצירים ביטחוניים ובהם קוזו אוקמוטו, המחבל היפני שעמד בראש חוליית מחבלים מתאבדים שביצעה את הטבח בנמל התעופה לוד ב1972.

רבים ממשוחררי עיסקת ג'יבריל שחזרו לבתיהם ביו"ש היוו את עמוד השדרה של הנהגת האינתיפאדה הראשונה שפרצה פחות משלוש שנים לאחר מכן. תוצאותיה של אותה אינתיפאדה היו הסכם אוסלו. הכניעה המבישה לטרור גררה את הכניעה המבישה בזירה המדינית.

מחבל חי תמורת חייל הרוג

ממשלת נתניהו הראשונה יצרה את התקדים של שחרור מחבל חי תמורת גופת חייל הרוג. המחבל חוסיין מקדאד, שהתפוצץ בתאונת עבודה במלון בירושלים ב1997 ונפצע קשה בכל חלקי גופו, שוחרר תמורת חלקי גופת לוחם השייטת איתמר איליה שנהרג באסון השייטת בלבנון. התקדים הזה שימש את ראש הממשלה שרון בעיסקת שבויים עם חיזבאללה בשנת 2004, אשר במסגרתה שוחררו 450 מחבלים, ביניהם שייח עובייד ומוסטפא דיראני. הללו היו מעורבים בהיעלמותו של רון ארד ולא פתרו את התעלומה עד שחרורם, שנעשה בתמורה לגופות שלושת חיילי צה"ל שנחטפו בהר דב - עדי אביטן, בני אברהם ועומאר סואעד.

באותה עסקה שוחרר גם אזרח אחד, אלחנן טננבאום, שנחטף בנסיבות מפוקפקות והוחזק בידי חיזבאללה. עיסקה נוספת עם חיזבאללה נעשתה אחרי מלחמת לבנון השנייה, ביולי 2008. במסגרתה שוחררו סמיר קונטאר וארבעה מחבלים אחרים, והועברו 199 גופות של מחבלים לבנוניים, תמורת גופותיהם של החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב שחטיפתם ללבנון ב2006 הייתה העילה לאותה מלחמה.

לאחר מכן חתמה ממשלת נתניהו השנייה על עיסקת שליט.

בשנת 2010 פרסמה לשכת ראש הממשלה נתונים שמהם עולה כי לא פחות מ45 אחוזים מהמחבלים שהשתחררו בעסקאות השונות שבו לעסוק בפעילות טרור. הנתונים חמורים יותר כשבוחנים את התפלגות ארגוני הטרור. מחקר פנימי של השב"כ גילה כי 63 אחוזים ממחבלי החמאס ו67 אחוזים ממחבלי הג'יהאד האסלאמי, ששוחררו בעיסקאות ג'יבריל וטננבאום, חזרו לבצע פיגועים אחרי שיצאו מהכלא הישראלי. נתונים נוספים של מערכת הביטחון מלמדים כי למעלה מ180 ישראלים נרצחו בשנים האחרונות בכ30 פיגועי טרור שביצעו מחבלים ששוחררו מהכלא הישראלי. ייתכן שהמספרים גבוהים יותר, מכיוון שהמחקר כולל רק מחבלים שנתפסו.

דווקא בעיסקת שליט, ככל שהייתה גרועה, נבנו מקדמי ביטחון שנועדו לדאוג שגם כאשר המחבלים ישובו לפעילות טרור, מזימתם לא תתממש. לכן חלק מהמחבלים גורשו לרצועה או לחו"ל, כדי להרחיקם מיכולת הפיקוד ביהודה ושומרון. הבכירים יותר נותרו בכלא, בהם המטכ"ל של הטרור ביו"ש שכולל את מרוואן ברגותי, מפקד החמאס ביו"ש איברהים חמאד, קצין המבצעים שלו עבדאללה ברגותי, מפקד החמאס ברצועה חסן סלאמה, ועוד כמה.

עד כה כל המחבלים המשוחררים ששבו לדרך הטרור נעצרו בטרם הספיקו לבצע את זממם. בניגוד לעיסקת שליט, בשחרור שאושר השבוע בממשלה לא מדובר על גירוש הרוצחים מיו"ש לעזה או לחו"ל. הרשות הפלשתינית כבר הבהירה שלא תסכים לכך.

בניגוד לשחרורים הקודמים, בהחלטה השבוע טמונים עוד שני תקדימים שליליים. הראשון הוא שהשחרור לא נבע מצורך הומניטרי של חילוץ ישראלי, חייל או אזרח, מציפורני שובים ערבים, אלא לצורך תהליך מדיני. והשני הוא שישראל הסכימה לראשונה שהשחרור יכלול גם מספר רב של ערבים ישראלים כחלק מדרישה של הרשות הפלשתינית. הסכמה כזאת מכירה ברשות הפלשתינית כנציגה לגיטימית של ערבים ישראלים.

אמירה מעניינת, ללא תוספת וללא פרשנות, השמיע שר הביטחון משה יעלון, כשביקר ביום שני בבסיס תל השומר. בהתייחסו להחלטת הממשלה לשחרר אסירים עם דם על הידיים אמר בין היתר כי "אולי בעתיד יתגלו השיקולים האסטרטגיים שעמדו מאחורי ההחלטה לשחרר את האסירים הפלשתינים". ייתכן שהיה כאן רמז לכך שתמורת השחרור ישראל קיבלה בכל זאת תמורה משמעותית יותר שלא ניתן לחשוף אותה, מאשר הזכות למשא ומתן על הריסת יישובים.

משפחות האסירים הלאומיים: "דורשים שוויון - לשחרר גם אסירים יהודים"

על רקע אישור הממשלה לשחרור המחבלים, קיימו ביום ג' משפחות האסירים הלאומיים היהודים מסיבת עיתונאים, ובה הודיעו על פתיחתו של מאבק ציבורי לשחרור יקיריהן. בכינוס נטלו חלק משפחותיהם של האסירים עמי פופר, שחר בוטביקה, עופר גמליאל, גור המל, שלמה דביר-זליגר ועוד.

בני המשפחות קראו לממשלה להפסיק את האפליה נגד אסירים יהודים ולקיים מדיניות של הדדיות ושוויון ביחס בין אסירים יהודים לפלשתינים.

יהודה זליגר, אביו של שלמה דביר-זליגר, שנידון ל15 שנות מאסר, אמר במסיבת העיתונאים: "היקירים שלנו לא פעלו מתאוות טרור, אלא מחיבור ואהבה לעם ישראל. בזמן שהילד שלי יינמק בכלא - אנחנו נראה את המחבלים צוחקים עלינו בפנים ומשתחררים". 

אלינור בוטביקה, אשתו של שחר בוטביקה שנכלא לשמונה שנים, הוסיפה בדמעות: "בעלי נקלע לסיטואציה לא פשוטה. הוא הלך להגן על אזרחי מדינת ישראל ולשמור על תושביה. הוא ראה במו עיניו את אחיו לנשק נהרגים בקרבות. המדינה לא צריכה להפקיר חייל שטעה והביע חרטה. אני בסך הכול רוצה את בעלי בבית. יש לנו ילדה והיא צריכה לגדול ביחד עם אביה".

צבי פופר, אחיו של עמי פופר, אמר: "חייבת להיות התעוררות בעם. לא ייתכן שבמשך שנים הממשלות משחררות אלפי אסירים ולא מתייחסות לבעיית האסירים היהודים. כידוע, האסירים היהודים שמשתחררים לא חוזרים לעסוק בטרור, וזאת לעומת למעלה מ60 אחוזים מהמחבלים הפלשתינים אשר יחזרו לעסוק בטרור ולפגוע באזרחי ישראל".

יו"ר עמותת 'חננו', שמואל מידד, סיכם ואמר: "אנו באים בדרישה צודקת. חווינו כל כך הרבה שחרורים של פלשתינים אשר פגעו בכל כך הרבה משפחות בישראל. אנחנו בסך הכול דורשים את שחרורה של קבוצה קטנה של ישראלים שפעלו בתגובה לטרור שהתפשט ברחובות. 'חננו' מייצגת את האסירים היהודים ומטפלת בבני משפחותיהם, ואנו קוראים לממשלת ישראל לעשות את המעשה הנכון ולשחררם".