סרט חדש: יללת הזאבים

אדם קם בבוקר ומחליט לעשות סרט. הכותרת הזו יכלה היתה להיות מתאימה להרבה מן הסרטים הרצים על גבי המסכים בימנו. יש לך כסף, יש לך משאבים אנושיים, כשרון וליהוק טוב ואתה מסודר.

כל זאת נכון לגבי מרבית הסרטים המוקרנים ברחבי התבל. אולפנים שבהם מיטב היכולת האלקטרונית והויזואלית יכולים ליצור הכל.

 אבל כל זה אינו נכון לגבי הסרט החדש יללת הזאבים.

עשרים שנה של הכנות, תיכנונים, הבשלת הרעיון ואין סוף שעת צילום בטבע מביאים לידי ביטוי סרט מושלם ונפלא.

משה אלפרט, שיצר לפני כשנתיים את הסרט "ארץ בראשית"  עקב לאורך יותר מעשרים שנה אחר זאב מינקותו ועד לזקנתו. הסרט מצולם בגובה העיניים וזה יופיו. אתה גדל וצומח ומתפתח בקצב הזאב.  הסרט מצולם בצורה הכי ישירה ואמיתית. תחילתו, כאשר היישר לחיקה של להקה גדולה ואוהבת, נולד גור זאבים מיוחד במינו וכל זאת על רקע נופים עוצרי נשימה. כבר מתחילתו,  עוקב הסרט אחר התהליך בו מזאב בודד וחופשי הופך הזאב שלנו לבעל נאמן ולמנהיג של להקה שלמה. הוא יעשה הכול כדי להגן על משפחתו, אבל המשימה כלל לא פשוטה: העולם הופך להיות יותר ויותר מסוכן, והחיה האכזרית והמסתורית ממשיכה לארוב ולשבש את החיים. מדובר בחיה הכי מסוכנת שיש, האדם.

הסרט מגולל עלילה מרתקת של מסכת חיים בטבע. חיים שבסיומם יכול הזאב הגאה להסתכל על שושלת הציידים טורפי-העל המפוארת (בני האדם) שהוא מותיר אחריו.

 וכך, ניצבים אנו הצופים או בלשון הסרט "האדם", בפני הדילמה הכי גדולה שיש. אם מי אנו מזדהים. אם האויב שהוא כביכול זאב או אתנו בני האדם, שנטיב להכיר את החיה שלפנינו ולהעריכה כמות שהיא.

 זאת ועוד. "זאב בודד" הוא ביטוי שגור במקומותינו. אך כאן הם חיים בלהקה. לא מסתדר לכם? בסרט תבינו למה. כשהיה גור זאבים מתבגר, גרם לו דחף לא מוסבר לעזוב את להקת הוריו לחופש ולמרחבים. לאחר תקופה קשה של רעב ובדידות, הקים משפחה חדשה ומאושרת, להקה משלו.

ואי אפשר בלי הסיפור האישי. משה אלפרט מנדב מעט מידע מ"אחורי הקלעים". אחרי הכל, עשרים שנה לא הולכות ברגל.

בלוע הגעשי הכבוי של הר אביטל, בשולי מטע תפוחים במורד סבוך, היה ביתם של משיח ובלנקה. הוא היה הזאב הראשון שנלכד ומושדר לאחר תקופה ארוכה של ניסיונות כושלים ומכאן גם שמו. בלנקה, זוגתו, קיבלה את שמה משום היותה בעלת מופע בהיר, נוטה ללבן.

מרץ 1997 הייתה השנה השלישית בה עקבתי עם המצלמה ממרחק של מאות מטרים אחר גידול הגורים במאורה של בלנקה ומשיח. בחודש יוני של אותה שנה, באחד הימים, בבואי בחברתו של עומר לצלם את התפתחות הגורים, הם לא היו בקרבת המאורה. גם שאר חברי הלהקה לא הופיעו ביום הזה ולא ביומיים הבאים.

במקביל, נודע לעומר ולי, כי בוקר באחד השטחים הסמוכים לאביטל מצא בשטח המרעה שלו 6 גורי זאבים מתחבאים בחלל סלע גדול. אנשי רשות הטבע, שנקראו למקום, אספו את הגורים אל שמורת החולה. בחברתו של עומר באתי לראות ולצלם את הגורים כחלק מסיפור הסרט.

בחדר סגור, בפינה חשוכה, רבצו מפוחדים הגורים. ממבט ראשון זיהינו אותם כגורים של בלנקה ומשיח. לחיזוק טענתנו הקרנו לאנשי הרשות את החומר המצולם של הגורים וגם הם הסכימו שאלה הם.

הבוקר מצא אותם ממש במסעם הראשון אל מחוץ לגבולות הלוע, כאשר הצטרפו אל הבוגרים במסע הצייד הלילי.



היות וידענו היכן נמל הבית שלהם, פנינו אל אנשי "הרשות" בבקשה להשיב את הגורים אל ביתם בטבע. בסירובם טענו כי קיים חשש כבד, לדברי אנשי האקדמיה, כי לאחר שבאו במגע עם בני אדם, הם יידחו ע"י הוריהם ואף עשויים להיטרף על-ידם.

יומיים חלפו וקיבלתי פנייה מתמר רון, מטעם "הרשות", לאמץ שני גורים מתוך הקבוצה שלא נמצא להם בית מאמץ.

בניתי חצר מגודרת בתוך המכלאה של אמנון ותמר בכוונה ליצור הפרדה בין הבוגרים בני השנה לגורים הזרים שעלולים להיטרף.



בבוקר המחר הופתעתי כאשר הגורים לא היו בגדירה שלהם. הייתה זאת הפתעה קצרת זמן, שכן מיד הבחנתי בגורים, זכר ונקבה, משחקים במכלאה רחבת הידיים עם אמנון ותמר. במשך הלילה חפרו אמנון ותמר תחת גדר הגורים והתאחדו איתם בשמחה רבה...

היה לי ברור שניתן היה להשיב אותם לטבע, אל הוריהם ללא חשש שיפגעו בהם.

הגור הזכר דמה לאביו משיח והגורה דמתה לאימה בלנקה. נתתי להם את שמות הלוחמים התנכיים ברק ויעל. הם גדלו כזאבי טבע לכל דבר והעיקר – נרתעים מקרבתו של אדם – מקרבתי. בניגוד לאינטימיות ביחסים שלי עם אמנון ותמר, הן במכלאה והן בטבע, שמרו יעל וברק על מרחק בטוח ממני – תכונה שינקו מחלב אימם...



בטבע מגיעים הזאבים לבגרות מינית בגיל שנה ו- 10 חודשים. הוריהם של אמנון ותמר הגיעו לבגרותם המינית בגיל 10 חודשים. זה קרה בשבי בגן החיות בחיפה. אמנון ותמר היו השגר השני שלהם בגן החיות. היות והמטרה המרכזית הייתה לצלם המלטת זאבים, קיוויתי כי גם אמנון ותמר יגיעו לבגרותם המינית במכלאה בגיל 10 חודשים. לא רציתי להתעכב עם סיום צילומי הסרט עוד שנה נוספת... זה לא קרה.



תקופת הייחום חלפה וברור היה לי כי ללא תמונות גורים מקרוב, לא אוכל להשלים את הסרט ויהיה עלי להמתין שנה נוספת.

חודשים מספר לאחר מכן הצטרפו ברק ויעל למכלאה וכעת הייתה בה להקת זאבים קטנה, כשאמנון הוא האלפה ותמר היא הבתה(אני שמרתי עדיין על מעמדי כ"אלפה על"). תמר הייתה מטפלת במסירות רבה בגורים בני ה- 4 חודשים ואמנון היה משחק איתם במרדפים ותפיסות.

בגיל שבעה חודשים היו ברק ויעל במידות ובמשקל של אמנון ותמר הבוגרים מהם בשנה.

בראשית ינואר 1998, התייחמה תמר לראשונה... האווירה במכלאה השתנתה... באותו יום של ראשית הייחום באתי כהרגלי לבלות זמן עם אמנון ותמר. רגיל הייתי לראותם מסתערים עלי בשמחה כאשר נכנסתי אל החצר... לא ביום הזה. תמר רבצה מרוחקת, אמנון וברק עומדים לידה מתוחים מאוד. כאשר התקרבתי נסוג ברק בחוסר רצון. אמנון קיבל את פני בגרגור מאיים וחשיפת שיניים מפחידה. דיברתי אליו ברכות, עדיין לא מבין את פשר התנהגותו. כאשר הבחין אמנון שחשיפת השיניים והגרגור אינם מובנים לי, וכי לא קלטתי את הרמז, הוא הסתער עלי, אוחז את זרועי במלתעותיו... לא הייתה לו כוונה להזיק לי, שכן לחץ המלתעות על זרועי היה מתון... בתנוחה הזאת הוא "גרר" אותי הרחק מתמר, שם הרפה מאחיזתו וחזר לעמוד ליד תמר הרובצת. כאן נפל לי האסימון. תמר מתייחמת ואמנון רואה בי יריב שראוי להרחיקו. זרועי דיממה, אך הנזק היה שטחי בלבד.



מעט המכיל את המרובה.

 סרט קסום, נפלא בצילומיו ובאיכותו. רוצו עם ילדיכם מגיל 6 ומעלה.